לפני 4 שנים. 22 באוגוסט 2019 בשעה 9:58
משהו כואב לי בגוף,מתחפר עמוק בתוך העור.בתוך עורקים ושרירים.
זה כאב מציק כזה שבא לך לגרד החוצה,והוא לא נפסק.כמו הקריז שחוטפים בגמילה...או כשהגוף לא מקבל את מנת הסם היומית שלו.
יש לי קריז כזה,כן.רק שמנת הסם היומית שלי,זה האדון שלי.עוד לא שמעתי את הקול שלו היום,שירגיע את הכאב הזה שמעיק בתוכי.
כואב לי פיזית להיות רחוקה ממנו.כשאמרתי לו שקשה לי לנשום בלעדיו,הוא חייך,רק עד כמה הבין שזה תרתי משמע?קשה לי באמת לנשום בלעדיו.זה מרגיש כמו מתחת למים,כשהריאות מתחילות לקרוס לאט.
קשה לי לעבור את היום בלעדיו,בלי הקול או החיוך המושלם הזה שגורם לכל הסערות בתוכי לדעוך כמו בהנף יד.
אז כן,אני מכורה אליו קשות...עדי כך שגופי בוגד בי מרצון וכמיהה להיות לרגלי בעליו.