התעוררתי בשלוש וחצי לפנות בוקר,הבטתי בו שוכב לצידי בקוקפיט.חייכתי את החיוך המטופש והמאוהב בדממה.שכבתי לצידו והאזנתי בקשב רב לכל נשימה.כמו סימפוניה שחודרת לאט לתוך התודעה.הוא היה שליו ורגוע,עדי כך שלא שמע את הרעש שעשיתי כשירדתי לקבינה לקחת שתיה.אפילו את הסיגריה שהדלקתי הוא לא הריח.עישנתי את הסיגריה וחזרתי לשכב לידו,אז הוא הרגיש בתזוזה שלי.הסתובב ואסף אותי בחיבוק לתוך זרועותיו.זה החלק שתמיד מפליא אותי,כל פעם שאני זזה ולא בזרועותיו,הוא מיד מתעורר,מנשק לי את העורף והלחי.מדביק לי נשיקה שלא משאירה סימן לספק וישר אחרי זה אוסף אותי לתוך זרועותיו.זו פעם שניה שאנחנו נרדמים ביחד,רוב הזמן,שינה זו לא אופציה כי ברגע שאני מסתובבת אליו עם הישבן בכפיות,הרעב של אדוני האהוב גובר...ואז,אני רעבה.כמהה וצמאה לכל ליטוף ומגע,לכל נשיקה סוחפת.הוא אמר לי אתמול שעוד לא הייתה לו מישהי שיכלה לעמוד בקצב שלו.שיכולה להתנשק שעות על גבי שעות בלי להגיע לסקס עצמו.גם לי לא היה.אני משתגעת מכל נגיעה וכל נשיקה...רק שלא יגמר.עכשיו אני יורדת לאילת.שבוע נוסף בלי השפתיים שלו והזרועות המכילות שלו.שבוע נוסף בלי לבעור כמו שלהבת מולו.זה בפני עצמו עינוי.
הוא אוחז בעדנה בפניי בעוד מבטו חודר ומעמיק בתוך עיניי ואז אומר בקול ברור ורם "אני אוהב אותך",ואז טורף את חושיי בנשיקה.אני מתרחקת מעט ומשיבה "גם אני אוהבת אותך אדוני היקר",אצבעותיי מלטפות את הלסת והלחי שלו,ואז אני הולכת שוב לאיבוד בתוך שפתיו.
אמרתי לו משפט:quero morir caja vez en tus labios,en sus bejjos y naser de nuevo cuando sale el sol
הוא שאל מה אמרתי,השבתי "אני רוצה למות בכל פעם סתוך שפתיך,בתוך הנשיקות שלך ולהיוולד מחדש כשהשמש יוצאת"
הוא חייך עם מבט אוהב ושוב נישק.
ואני הולכת לאיבוד לאט,בין מילים נאמרות וחרישיות.בין מבט חודר ומבט אוהב.בין מגע מרגיע ומגע מסעיר מיתרי גוף,והוא...הוא למד לפרוט בכל נימי נפשי כבכינור.
