ככה אני קוראת לפות שלי,ולמה?כשאני רוצה לאונן את עצמי לדעת,הפות שלי מסרב פקודה במרץ.מסרב להראות ולו מעט לחלוחית מבצבצת בין רגליי.מזל שיש חומר סיכה לא?אבל הזונה הבוגדנית הזו...מתעוררת רעבה ונוטפת כשבועלה מתקרב.
מספיק שאדוני דופק לעברי מבט אחד רעב...וזה עוד לפני שבכלל הרגשתי את שפתיו שמבעירות אלפי שמשות בגופי.
מספיק רק המבט הרעב שלו,והזונה הבוגדנית הזו בין רגליי מרטיבה כמו נהר שעלה על גדותיו.
בסופש,אדוני האהוב השתמש בזונה הבוגדנית שלו שבשימושי.מילא אותה,הרחיב אותה,הכאיב לה וגרם לה לרקד לו על הזין המושלם כמו מריונטה שטופת זימה ומיצי כוס.
הוא חדר אותה עם ידו העבה כשהתחננתי שיכאיב לה.הוא פער אותה למענו ולמעני,שארגיש את הכאב המתקתק הזה בהעדרו.
וכשידו חדרה עמוק,לעומק שאחרים לא חדרו מעולם....הוא הצמיד את לשונו הלוהטת אל הדגדגן הסורר,ואילף אותו למגע הכי קל ומרפרף.
כשסיים להתחפר עם ידו בתוך הפות שלי,שוב חדר ומילא את הפות הרעב שלי.אדוני כבר יודע שהפות הבוגדני שלי שבע רק כשהזין היפה של אדוני ממלא אותו.
אחרי שגמרתי,והתעוררתי כמפלצת רעבה,נעצתי את ציפורניי בבשרו החשוף של אדוני.מבטו יוקד את דרכו אל עמקי נשמתי ואני לא מפסיקה לגנוח ולרקד לו על הזין המושלם.
ואז...אז לחשתי לו
"אדוני האהוב,הפעם לא הפות שלי זו שהתעלסה איתך,אלא הנשמה שלי"
בדיוק כך...הפעם היה חיבור בין הזונה הבוגדנית והנשמה.יכולתי להרגיש את אדוני בועל את שתיהן באיטיות מושלמת.חודר ומעמיק בתוכי עדי כך שדמעות מחנק מילאו את גרוני.
אז ידו עטפה את הגרון,עיניי בוהקות,בוהות באדוני ובועלי באהבה מטורפת.אז הוא חדר עמוק יותר...לא רק לתוך הפות אלא לתוך הבשר המעונה,עמוק לתוך התודעה.
אדוני האהוב,אף גבר לא יכול למלא את הרעב שלי כמוך.אף גבר לא יכול לגרום לכל חלק בי להתעלס עימו כמו שאני מתעלסת עימך.אף גבר לא יכול להבעיר אותי מחדש בכל נגיעה.
אז סופש של התעלסות שפסקה רק בהפסקות שתיה ואוכל,טיול על נוף שמביט אל הנמל והים,וטיזינג לפינגווינים חרמנים...ובעיקר תאוות גופים.
תודה על הסופש המדהים אדוני.
