את הלילה בילינו ביחד,השבוע לא יצא לנו לישון יחד והגעגוע של להרדם בזרועותיו ניכר.
בהתחלה נסענו להביא פיצה,אדוני היה רעב כי לא אכל כל היום 😠
לא אוהבת שהוא לא שומר על עצמו.
אחרי זה נסענו למרינה,לחוף המבטחים האישי שלנו.ישבנו בקוקפיט ודיברנו ואז ביקשתי לברך אותו בדרך שלנו.יש לנו מנהג קבוע של ברכה,ממני אליו.הוא חייך ונכנס פנימה ואני אחריו.כשעמדנו זקופים,החיבוק העוטף לא איחר להגיע.הרגשתי את הגעגוע של גופו,של ליבו,ומיד הגעגוע השתקף בשפתיו.
ירדתי אל הריצפה,הושטתי את ידיי קדימה והנחתי בעדינות את הבטן אל הריצפה.ראשי בין ידיי ואז ביקשתי אישור לברך את אדוני.האישור ניתן.התרוממתי מעט והצמדתי את שפתיי לרגלו הימנית.נישקתי אותה ועברתי לשניה בעוד ידיי עוטפות גם את זו,כמו את הימנית.
אמרתי "שלום אדוני האהוב" בקול צלול."שלום שפחתי האהובה" הוא השיב והורה לי לקום.קמתי לכריעה על הברכיים,מחבקת בעוצמה ניכרת את מותניו.הרמתי את ראשי מעלה אליו ופגשתי את שפתיו,שהרימו אותי אליו בנשיקה.
כשנעמדתי שוב,שוב חיבקנו אחד את השניה.הכיסופים הורגשו בחיבוק,כמה צמאים היינו אחד לשניה.למגע,לליטוף,למבט שמדבר בלי מילים,לנשיקה.
אחרי זה ישבנו לאכול,בסיום סידרנו את המיטה בקוקפיט.הבריזה של הלילה עשתה את שלה.הוא הניח את ראשו על בטני.נתתי לקצוות אצבעותיי לטייל על פניו,בעיסוי מרגיע.
אחרי זה נשכבנו חבוקים וצמודים ונרדמנו.
בבוקר הוא התעורר רעב,והוא יודע איך לגרום לי להרטב ולו רק ממגע שפתיו על עורפי.
חפוז של בוקר,להתחלת יום מושלם וקפה.
אבל אז הגיעה השעה לחזור למציאות,ואני שונאת אותה,כי אז שוב אני צריכה לישון בלעדיו.
עד הפעם הבאה אדוני האהוב💞