זה מה שקורה כשאני רואה אותו,וככל שהוא מתקרב,היא מתחזקת.בפעם האחרונה שראיתי אותו,הוא כמעט מחץ לי את הצוואר מעוצמת הנשיקה,שם הבנתי כמה היינו חסרים אחד לשניה בגוף.
דיברנו על זה ארוכות הפעם,הסכמנו שפיזית,אי אפשר להפריד ביננו כי זה מחזק את הכאב.כשאנחנו רחוקים,הכאב הופך לבלתי נסבל עד מרסק,כזה שגורם לאדם להתעלף.שנינו חווינו אותו וידענו שאם לא נתראה,נבלה את החג בבית חולים כי קרסנו מהכאב.
כשאמרתי לו שאני קורסת,הוא ידע בדיוק באיזה מצב אני והבין כמה אני צריכה אותו,את החיבוק המרגיע שלו.הוא סיים לבנות את הסוכה ומיהר אליי.הוא סיפר לי איך הדופק שלו עלה,והכאבים השתוללו כמו סופה הרסנית בגוף...מצחיק שאני הרגשתי את אותו הדבר.במבט אחד,בזווית העין כשהעיניים נפגשו,במרחק מהותי פיזית....התחיל הקסם שלנו.
ישבנו ודיברנו ארוכות על כמה זה הזוי שיש לנו השפעה כזו אחד על השניה.שמעבר לזה שאנחנו מעלימים אחד לשניה את הכאב,אנחנו גם כמעט זהים.אותה אהבה לאופרה,כינורות וצ'לו.אותם מאכלים אהובים.צבעים,ג'אנרים בסרטים וכדומה...ומה הסבירות לפגוש אדם שזהה לכם עד כ99.9% התאמה?
כל הקשר הזה הזוי אבל באותה נשימה סוחף ומרתק.אנחנו יכולים לשבת ולדבר שעות,לדלג מנושא לנושא ולחזור לנושא שממנו התחלנו.מידי פעם הוא מאבד ריכוז (באשמתי) ואז שואל "איפה הייתי?" ואני מזכירה.ממשיכים את השיחה.
כשאנחנו יחד,אי אפשר להחמיץ את עוצמת הרגש ביננו,את האנרגיה והחום שקורנים משנינו.אי אפשר להתבלבל בכמה אהבה יש ביננו וזה מרגיש שהכרנו נצח.
אבל כשאנחנו רחוקים פיזית,אנחנו באפיסת כוחות,מרוקני אנרגיה ומלאים בכאב שקורע מחדש את הגוף.הכאב גם למד למתוח את עצמו למחוזות חדשים בחילופי עונות ואז...כשכואב לנשום,זה האות שלנו.אז לא משנה איפה אנחנו,אנחנו חייבים להפגש.
ניסינו לסיים את הקשר למען החוקית שלו ואז הבנו כמה זה בלתי אפשרי.הכאב הפיזי מהול בנפשי+המרחק הפיזי,גבו את המחיר שלהם בתוספת מע”מ וריבית.
מסקנה?הוא רעידת האדמה השקטה שלי.הוא פועם בתוכי בכל דקה מחדש ומתחזק ככל שמתקרב.
הוא אמר לי משפט כואב "כמה שאת רחוקה לי,את הכי קרובה לי,וכמה שאת הכי קרובה לי,את גם הכי רחוקה לי",וזה כואב כי זה נכון.
אז הפסקתי להבין את הקשר ההזוי שלנו,עם חיוך ענק וידיעה.שיש מישהו בעולם הזה שגורם לכל הכאב הפיזי שלי להעלם,כמו שאני היחידה שגורמת לשלו להעלם.
לילה טוב אדון גאות אהוב שלי💗
