לפני 4 שנים. 14 בדצמבר 2019 בשעה 18:05
מהרגע שהתעוררתי,חשתי מן געגוע. אולי זה בגלל שעוד לא התרגלתי מחדש לישון לבד,אולי בגלל ש...התגעגעתי אליו. אין טעם לשקר לעצמי שהרגש דעך,שאין את הרצון להתעורר באמצע הלילה לידו,ואז להרגיש איך הוא תופס אותי ומחבק אותי חזרה אליו כשהוא לוחש לי באוזן "אני אוהב אותך" ושוב נרדם כשידיו עוטפות אותי.
אפילו לנחירות שלו התגעגעתי...צוחקת לעצמי במן שעשוע קטן משלי. זה מטומטם...למה הלב לא שוכח וזהו? למה הזכרונות האלה ממשיכים להתקיים ולהטריד את המנוחה?
