לפני 4 שנים. 11 בינואר 2020 בשעה 20:15
אבי היקר,ז"ל,נתן לי שם מיוחד,עדי כך מיוחד שיש רק שתיים בעולם עם השם הזה.
לפעמים,כשיש הצפה ריגשית ואין לה מפנה,שלב הילדה מתחיל. לא הבראטית אלא הילדה. מקום הבריחה העצמי שלי מעצמי.
היום למשל,בא לי להיות איך שאבי קרא לי ופשוט לשקוע. אבל שם במצולות,קר יותר מאשר פה בשמש.
שם במצולות,אף אחד לא יפריע לדממה שלי. אז אולי הגיע הזמן להזכיר לעצמי מי אני?
מחר אעלה לבית האלמין,לבלות איתו קצת. להזכיר לו שעזב.
אשתה איתו כמה כוסיות של וודקה,כי זה היה המשקה שלו.
אחזור הביתה,אסגור את כל התריסים,ואשים מוזיקה אירית כפרית,שתחזיר אותי מעט הביתה.
בימים כמו היום,הייתי רוצה לחזור להרים שלי,לכפר שלי,לחומות שלי.