לפני 4 שנים. 18 בינואר 2020 בשעה 19:38
בגיל 4 אובחנתי כסדיסטית על הגבול הסוציאופטי. הרופא אמר אז שכמעט ולא יהיה ניתן לשנות את זה או לשלוט בזה...במקום הזה,כשאני נותנת לצד הזה לצאת,לאט לאט אני מאבדת צלם אנוש.
ואז מצאתי אותו,מישהו שיכול גם להדליק וגם לכבות את הצד הזה...אבל אז,אז גם איבדתי אותו.
ועכשיו הכל מתמלא ולא בטוב. אני מרגישה את האגרופים של החשכה הזו מכה בי מבפנים. דורשת שאתן לה לצאת שוב.
וכרגע,זה כל כך מפתה.
אולי בגלל הפרידה ממנו,בעיקר בגלל הפרידה ממנה,הניסיון הכושל שלה לפגוע בי בכל הזדמנות והוידוי שלא איחר להגיע...שחזרה אליי רק כדי לפגוע בי שעזבתי לפני עשור,באשמתה.
אולי כי פשוט נמאס לי מהצביעות והשקרים,ממסיכות ריקות וחיוכים מזוייפים.
אולי כי פשוט נמאס לי מבני אדם באופן כללי.
