נכנסנו למקלחת,אני עמדתי והבטתי בה שוטפת מעצמה את אבק היום,את מחנק השבוע שחלף בגעגוע אליו. היא לא צריכה לאמר לי כמה עזים בה הכיסופים אליו, וכמה התוגה רומסת בתוכה את הנפש. אני יודעת כמה הוא חסר לה וכמה היא צמאה למגעו. אמרתי לה לא פעם שלא משנה כמה אחרים יהיו לה,היא תמיד תהיה שלו,רק שלו.
הבטתי בה מעסה לאט את הקרקפת,מסבנת את גופה לאט,חודרת פנימה לתוך עצמה כדי לנקות את עצמה מבפנים. הבטתי בה קופצת כשהמים היו מעט חמים מידי. הבטתי בה כששטפה מבשרה את הכל. את כל חטאי אהבתה אליו.
ואז,היא נצמדה אל הקיר כשהיא מפרקת את הראש של המקלחת,מכוונת את הזרם החמים בין רגליה וגופה מתפתל. קרבתי אליה ולחשתי:"הרי לא תסתפקי רק בזה זונה,את חייבת את ידו בתוכך,שתפער אותך ותכאיב את דרכה לתוכך...את הרי חייבת להרגיש איך הכאב המתוק הזה שהוא נותן לך,שגורם לך לאזוק את ידו בין שרירי שפתי פותך בעוד ידו השנייה עוטפת את צווארך,חונקת מגופך מעט את האוויר...את חייבת להרגיש את שפתיו שואבות את הדגדגן הסורר שלך,שמסרב לגמור ואת לשונו מצליפה בשפתייך התחתונות."
היא הביטה בי בצער אך לא הפסיקה,רק עצמה את עיניה ודמיינה אותו מטייל בתוך גופה ועושה בה כרצונו...שוב קרבתי ללחישה:"לא משנה כמה אחרים ישתמשו בך,או כמה קולרים אחרים תענדי על צווארך,את לעולם תהיי רכושו אהובתי,תמיד שלו,רק שלו...ולא משנה כמה יפערו אותך,אף אחד לא ימלא אותך כמוהו...אף אחד לא יבעל את גופך ונשמתך כאחד ויפער בך מחוזות אבודים...תדמייני אותו מפשק אותך וקורא לך כמו שאת אוהבת...כלבתו...זונתו"
ראיתי את גופה מתפתל,נע באיטיות רכה,כזו של ילדה בת עשרה נבוכה,כאילו נבעלה בזו פעם ראשונה...שמעתי את גניחותיה כשסוף סוף גמרה ואז...אמרה תודה ולחשה את שמו והוסיפה "תודה אדוני"...ואני תוהה עד כמה אחרים יוכלו למחוק אותו מגופה,מנפשה או מליבה כי לא משנה כמה קולרים היא תענוד על צווארה,היא תמיד תהיה שלו,רק שלו.
