נשאלתי לא פעם מי הוא בעל הסירה. זה מישהו שהכרתי באילת,כשהייתי שם חצי שנה כדי לעזור לאחותי הקטנה. הכרתי אותו כשהיה בדרך לאוטו שלו בחניה הגדולה מול בניין העיריה. גבר מרשים כבן 50+. אמרתי לו שיש לו ישבן יפה והוא לא שמע טוב,עצר ושאל מה אמרתי והשבתי,הוא הגיב בחיוך וביקש את המספר שלי. יותר מאוחר באותו יום יצאנו לארוחת ערב ואז גיליתי שהוא בעלים של חצי מלון. גיסי היקר הזהיר אותי מהגבר בטענה שהנ"ל ינסה להשכיב אותי,עניתי שזו המטרה ואיני מחפשת קשר רציני. בילינו כמה פעמים בסירה שלו,בעיקר בסופש או לקראת הסופש,כשאחותי וגיסי היו בבית ולא היו צריכים לעבוד. היה תענוג לישון בלילה בסירה,להרגיש את הגלים מכים בעדינות על דפנות הסירה ומטלטלים אותה כמו מיטת תינוק. היה תענוג להתעורר בזריחה,עם האור הראשון בשמיים. נהגנו לשכב בקוקפיט ולהביט בשינוי היום. בפעם האחרונה שהייתי באילת,הביקור היה קצר ולא הזדמן לי לראות אותו אבל המחסור שלו בי היה ניכר. עבור שנינו. קשקשנו בואטסאפ עד שהגיע המצב ורק מקווה שהמצב יעבור מהר כי באמת התגעגעתי לבעל הסירה!
לפני 4 שנים. 12 באפריל 2020 בשעה 14:26