גם וגם

כל הכתוב לעיל ולעתיד. כתוב בלשון נקבה מטעמי נוחות. מתייחס לכל המינים בצורה שווה.

שיהיה לכולנו חג שמח. 

ככה, פשוט. 

חרמנות בדסמית. 

ותודה על התיאור המדויק לRedAnarchy

יש מלא סוגים של כתיבה,

יש כתיבה בשליפה, שאני כותבת באותו רגע בלי לחשוב פעמים, בדרך כלל הבנה רגעית בפוסט קצר.

יש פוסטים מתוכננים, כשאני מפרטת באריכות על תוכן מסוים, בדרך כלל משהו בסגנון, איך כמה ולמה? פוסטים ארוכים כשאני מתקנת שוב ושוב, כדי לתת אינפורמציה.

יש פוסטים שמצחיקים אותי בעצם קיומם. כשאני מנסה לגלות מה יהיו התגובות עליהם.

יש פוסטים שהם ניסוי, בא לי לראות כמה אנשים יגיבו, יצפו, יעשו לייק, ישלחו הודעה פרטית וכו' 

יש פוסטים של "היי אני פה" אלו הכי מפחידים אותי. מפחדת לגלות שאני לא באמת קיימת. 

ויש את הפוסטים! ה בה' הידיעה.

הפוסטים של הפנטזיות הכי עמוקות שלי. כאלה שלא יכולות להתממש. כאלה שקורות רק בכלוב. כאלה שמבחינתי הכתיבה היא הכי קרובה למימוש. 

לחיי הפנטזיות.

איך אתם?

כשמרוב שינה ביום לא נרדמים בלילה?

אז אחרי המון זמן שלא העלתי פוסט אינפורמטיבי, אנסה לעשות זאת שוב. 

לא מבטיחה כלום, כל הנכתב פה הוא על אחריותכם בלבד. אני מספרת את החוויה שלי בלבד, היא נכונה רק לי. אל תסיקו ממני לאחרים. 

אז דגדוגים...

נתחיל מההתחלה, 

למה? כי זה סשן שקט אוהב ומפתיע. 

נראה לכם? 

למה? כי זה נראה סשן שקט ורגוע, אבל בתכלס הוא סשן סוער עמוק ומהמם. 

מה להכין? חבלים, מברשות רכות, נוצות, אצבעות בעדיפות לציפרניים, וכל דבר נעים לגוף. 

איך מתחילים? קושרים את הנשלט/ת למיטה או בעמידה (עם ידיים ורגליים מתוחים) החלק הכי חשוב זה המתיחה של הגוף. 

אני אסביר, לקשירה של הגוף יש 2 מטרות הכרחיות, א' חוסר אונים (שזה עולם שלם ששווה פוסט נפרד) ב' מתיחת הגוף גורמת לעוצמה מדהימה בכל מגע. הגוף במצב מתוח מגיב בצורה מדהימה.

אופציה אפשרית ומומלצת מאוד מאוד: להוסיף כיסוי עיניים וגאג לפה. הם מוסיפים המון לתחושת חוסר האונים, ומוסיפים הרבה יותר לתחושת המתח בגוף ובנפש. מה שמעצים את תחושת המגע שתבוא בהמשך.

החדר צריך להיות חמים ונעים, לא חם מידי אבל בטמפרטורה נעימה. בכל אופן יש פה לפחות גוף אחד עירום. שימו מוזיקה נעימה פזרו נרות, ותרגישו שאתן בארץ השאנטי באנטי.

אז הכנו הכל, מה עכשיו? 

להרגע! 

קחו דקה לנשום אוויר, להסתגל למצב החדש, לפתוח את הלב ולנשום לתוך בלוטת הסאב/דום ספייס. 

תרגישו את החשש שמלווה את המצב החדש. תתרגשו איתו ותחייכו. 

יהיה כייף. 

תאמינו בגוף שלכם שידע לקחת הכל למקום הנכון ביותר. תנו למחשבות על מה שהולך / לא הולך לקרות לעבור בראש. קחו נשימה. עכשיו אתם מוכנים. 

קחי מברשת נעימה ותתחילי להעביר בעדינות שיא על הגוף שלפנייך. תתעלמי מהראש, תתרכזי בגוף. אל תצפי לצחוק שיגיע, פשוט תתרכזי בללמוד את הגוף שנמצא מולך. תחגגי את השליטה שלך עליו, ותלמדי אותו כמו ילדה קטנה שמקבלת מתנה מרגשת. 

תלמדי איך המתנה שלך מגיבה, מתי היא מתנשמת במהירות ומתי היא שואפת נשימות עמוקות. תלמדי מתי הגוף זז, ומתי הוא מתחרמן. מתי את מרגישה שהגוף צריך יותר ומתי פחות. 

סמני לך בראש את המקומות שמביאים לתגובה משמעותית וטובה, ותמשיכי להתנסות. מה קורה שאת מלטפת? מה קורה שאת מעבירה ציפורנייך בעדינות על הגוף שמולך? מה קורה כשאת מעבירה מברשת רכה(איפור), מה קורה במברשת קשה (שיער)? מה קורה במברשת דקה מאוד? במברשת עבה מאוד? מה קורה בבית השחי? בכפות הרגלים? בירכים? בחזה? בשפתים? בפופיק? באיבר המין? 

הסוד הוא המשחק שבו לומדים אחת את השני. זהו המשחק הכי רומנטי ואינטימי שאני מכירה. אם את מכוונת להעניק לנשלטת שלך, זה הזמן קודם כל להכיר אותה. אם את גם אוהבת את הגוף שמוטל לפנייך, זה בכלל מושלם. 

אחרי שלמדת מה הנקודות המשמעותיות ביותר בגוף שמולך, הגיע הזמן להתמקד בהם, אולי להתמקד יותר בהן ולנסות אותם במצבים שונים. לאט לאט להגביר את הקצב מליטופים לדגדוגים, קצב קצת יותר מהיר. 

טיפ לשולטת. אל תתיחסי לצחוק של הגוף שמולך. את קובעת את הקצב. 

התחלת לדגדג, החלטת שהגיע הזמן? אז יאאלה בכל הכוח ובכל המקומות שאת כבר יודעת שיסחטו דמעות של צחוק. תראי איך הגוף זז ומשתולל, אל תרפי. תני לגוף להתמכר לתזוזה לקצב ולצחוק. 

זהירות, אם יש קולות של חרחור, הנמיכי את הקצב או הפסיקי. הגיע הזמן לנוח.  בכל מקרה כל פרץ צחוק כזה יכול להימשך בין דקה לחמש דקות. לא יותר! כמובן כתלות של היכולת לספוג בגוף שמולך. 

חזרי על הפעולה הזאת שוב ושוב. ואל תשכחי להיות קשובה לגוף שלך ושמולך במאה אחוז. זה הרגע שאת מחזיקה במושכות! 

ואת, הגוף הקשור והמדוגדג, תרשי לעצמך לנוע, לזוז, לצחוק, לבכות, להתפרק, את בידים טובות ואוהבות. את עכשיו קשורה אבל הלב שלך יכול להיפתח, הגוף שלך יכול לעוף. 

תרשי לעצמך הכל. 

אבל הכל. 

אני יודעת על סשן כזה של שעה שלמה, עם הפסקות כמובן. אבל נראה לי שעדיף לא להמשיך יותר מכך. בטח לא בפעם הראשונה. 

שולטת, את מרגישה שזהו? כנראה שזה הזמן להפסיק. תניחי הכל בצד ותתחילי ללטף, הגוף שמולך זקוק למנוחה. קחי לכם כמה דקות לחזור לעולם. אחרי כמה דקות תשחררי את החבל, ותני חיבוק. 

אם הכל הלך טוב, הגוף צריך חיבוק ענק, אחריו כנראה שהגוף חרמן בטירוף, מקווה שגם את. קחו את הזמן לשחרר את כל מה שקרה בחדר. 

אז למה סשן דגדוגים? 

אם קראתן עד כה, אין לי ספק שהתשובה ברורה. השולטת מקבלת מתנה ענקית, בובה לשחק בה, הנשלטת מקבלת את הסאב ספייס המושלם ויכולה לעוף. 

אין לי מילים,

חרמנית רק מלדמיין את זה קורה. 

אז דווקא לא. 

אני ברכבת הרים עפה בין שיאים.  

כל שיא חושף את השיא הבא. 

כשקוראים את הפוסטים ברצף, זה נראה שאני עפה ונופלת, 

אז אני חייבת לשתף, 

אני עפה, לא תמיד הכל ורוד, אבל אני תמיד עפה למעלה, אבל ההתקדמות לא תמיד רק למעלה. לפעמים יורדים ועולים. 

הכל מעולה.

אז הבית ריק.

וגם הערב פנוי. 

הג'וינטים מגולגלים.

לבושה במנומר. 

הלב פתוח וגם התחת,

אין תוכניות, הכל מקובל, הכל הולך.

מחכה שהטבע יעשה את שלו. 

מוזמנים ומוזמנות. 

הצעות מעניינות יתקבלו בברכה. 

הצעות מעולות יתגשמו.