|
|
|
הוא השולט המנטאלי הכי אכזרי שיש.
הוא מחליט מתי נקנה ומתי לא.
הוא מחליט מתי אנחנו בלחץ ומתי נוכל להירגע באיזה חופשה טובה.
בשבילו אנחנו קמים כל בוקר לעבודה.
בגללו אנחנו חוזרים מותשים כל ערב הביתה.
בשבילו מדינות קמות ונופלות
בגללו מדינות יוצאות למלחמה.
בשבילו אנשים רבים אחד עם השני
בגללו אנשים מוכנים לרצוח.
בשבילו אנשים מוכנים להתחתן
בגללו הם מוכנים גם להתגרש.
בשבילו אני מתאמצת יותר מידי
בגללו אני בלחץ נוראי עכשיו
);
פרפרים בבטן לא באים סתם, הם באים כשהתשוקה וההתרגשות משמשים בערבוביה.
יש לי פרפרים בבטן, אני לא יודעת בדיוק ממה. אני מתכתבת עם שולטת, שעושה לי פרפרים בלב. אני מתרגשת לראות ממנה הודעה, אני מתרגשת גם כשהיא לא שולחת לי כלום.
אני מתה לראות את תמונתה, אני נזקקת לשמוע את קולה, אך יותר מכל אני לא מפסיקה לחלום על הרגע שנפגש. הייתי רוצה שהיא תגיב לי יותר, הייתי רוצה לדעת שיום אחד הקסם הזה יתרחש.
אני כל כך חסרת סבלנות, שולחת לה הודעות וחופרת, מנסה לקבל ממנה קצת יחס. אני יודעת שאני עושה טעות ומרחיקה אותה ממני, אבל אני לא שולטת על עצמי. כמו ילדה בת שנתיים אני לא מצליחה לדחות סיפוקים. כל לילה לפני השינה אני מתפללת שמחר היא תשלח לי הודעה. מתפללת שההודעה תכלול הצעה להיפגש.
המלכה הזאת היא יפה כל כך ומרגשת. שערה המדהים ושפתיה המושכות. גופה החטוב והניצוץ שבעינייה שבו את ליבי.
אז מלכתי, מתי כבר אזכה לראותך?
סתם משתפת....
אני מתה על העבודה שלי.
העבודה שלי היא לעזור לאנשים לחיות את החיים הכי טובים שהם יכולים לחיות.
אז אחרי עבודה קשה של 7 חודשים אני מתחילה לקצור פירות, לראות חיוך עולה על הפנים, עיניים בורקות מאושר, תקווה ואמונה שהם מתחילים לרכוש.
אני מאושרת!
אני יושבת בספה בחדר בבית המלון אחרי שהכל נגמר, מותשת ועייפה, מאושרת ומסופקת.
טרדות היום יום, כבר אינם טרדות, הן חלק מגלקסיית המציאות הרחוקה כל כך. בעולם שלי יש רק אותי את המלכה ואת השקט המבורך.
היא במקלחת, אני מסדרת את החדר לשינה. גלי עיקצוצים ברגליים, זרם הדם עוד לא חזר לקדמותו. סימני הקשירות מפארים את גופי, ואני מסרבת להפרד מהסאב ספייס העמוק אליו שקעתי.
בחדר זרוקים משחקים שונים, הכריות נמצאות בכל פינה. החבל האדום עדיין קשור לדפנות המיטה משתלשל לכיוון התחתונים של המלכה. צלילי העונג של הגברת מעלים בי חיוך, כמו שיר מתוק שלא אשכח לעולם.
הנרות בפינות החדר מפיצים אור נעים ורך, ומזכירים לי את מגע השעווה על גופי. אני מחזירה את החזייה למקומה, ומסדרת את האיפור שנמרח על פניי.
אני מבשמת את עצמי, ומסדרת קווצת שערות שוררת. סידרתי את החדר לשביעות רצוני ואני מסדרת כמה נשנושים על השולחן. השעה כבר ארבע לפנות בוקר, אחרי לילה ארוך של משחקים. אני פותחת את בקבוק היין האחרון ומחכה שגברתי תצא מהמקלחת.
כשאני יושבת על הרצפה, יוצאת המלכה מהמקלחת ערומה כביום הוולדה. אחרי מקלחת חמה היא רותחת, מתישבת על הכסא מולי. אני מוזגת לנו יין חדש ואיכותי, והיא מפסקת את רגליה אל מול פניי.
שמחה לשמוע את המלכה שלי נהנית מכל רגע. לאחר שהמלכה מגיעה לשיא אני משאירה אותה להתארגן לשינה. אני נכנסת עם חיוך ענק למקלחת ומכינה את גופי לאפטייר קיר המושלם.
נרדמנו חבוקות ומאושרות.
שבוע טוב מלכה שלי
מחכה לממש את הפנטזייה שלי
פורקת.
ליבי עם תושבי הדרום.
אני בלחץ מהמצב, לא רק הסבב הנוכחי, מאז שנת 2000 ועד היום ילדי הדרום סובלים מחרדת מוות. אנחנו כמעט בשנת 2019 מה שאומר שיש ילדים בני 18+ שלא ידעו מהי שלווה אמיתית מחייהם. כאחת שלמדה פסיכולוגיה ועובדת בתחום בריאות הנפש, המשמעות האמיתית של תוצאות של המצב הבלתי נסבל הזה ברורות. מתגייסים לצבא שלנו אלפי חיילים שלא מכירים מהי שלווה אמיתית. עולים על כבישי ישראל נהגים שרף החרדה שלהם נמוך במיוחד. בעוד כמה שנים הם יהיו שליש מכוח העבודה בישראל.
מצב כזה, של חרדה מתמשכת של ילדים שלא מכירים חוויה נורמאלית של חיים יכולה להיות הרסנית ובלתי הפיכה. באופן לא מודע מצב כזה יכול להביא את הילדים האלו לפתח תסמיני פוסט טראומה קשים במיוחד. תסמינים כמו דיכאון חרדה אובדנות ותוקפנות יכולים להיות חלק בלתי נפרד מחייהם של אלפי אזרחים ישראלים בישראל בשנים הקרובות.
אני מודאגת מאוד, מודאגת כי הפגיעה בעתיד של אזרחי ישראל יכול להיות קשה ביותר, אך אין פתרון באופק.
חג חמישי שמח.
המותשות של כל השבוע שמתנקזת ליום עבודה אחרון להשבוע גורמת לגופי לזעוק.
אני חייבת לנוח, חייבת הפסקה ממרוץ החיים. לנתק טלפונים, לנתק את המוח ולהיות אני.
בא לי סשן שינקה את טרדות היומיום ויחזיר את העולם שלי לפרופורציות.
יש מסיבה היום, אני לא אלך אלייה למרות שהיא נשמעת כייפית במיוחד. אני לא מסוגלת לחשוב על מה ללבוש, לחשוב על איך להגיע ולחזור. לחשב סיכויים שאני אהנה וסיכויים שאתייבש שם חסרת מעש. למרות שבטוח אמצא שם אנשים מעניינים אבל ראשי יהיה עסוק בעיקר באיך אני נראית ואיך אחרות נראות. אין לי כוח לכל המחשבות האלו.
בא לי סשן פרטי מרגיע ומנקה ראש.
אז בא לי
