פורקת.
ליבי עם תושבי הדרום.
אני בלחץ מהמצב, לא רק הסבב הנוכחי, מאז שנת 2000 ועד היום ילדי הדרום סובלים מחרדת מוות. אנחנו כמעט בשנת 2019 מה שאומר שיש ילדים בני 18+ שלא ידעו מהי שלווה אמיתית מחייהם. כאחת שלמדה פסיכולוגיה ועובדת בתחום בריאות הנפש, המשמעות האמיתית של תוצאות של המצב הבלתי נסבל הזה ברורות. מתגייסים לצבא שלנו אלפי חיילים שלא מכירים מהי שלווה אמיתית. עולים על כבישי ישראל נהגים שרף החרדה שלהם נמוך במיוחד. בעוד כמה שנים הם יהיו שליש מכוח העבודה בישראל.
מצב כזה, של חרדה מתמשכת של ילדים שלא מכירים חוויה נורמאלית של חיים יכולה להיות הרסנית ובלתי הפיכה. באופן לא מודע מצב כזה יכול להביא את הילדים האלו לפתח תסמיני פוסט טראומה קשים במיוחד. תסמינים כמו דיכאון חרדה אובדנות ותוקפנות יכולים להיות חלק בלתי נפרד מחייהם של אלפי אזרחים ישראלים בישראל בשנים הקרובות.
אני מודאגת מאוד, מודאגת כי הפגיעה בעתיד של אזרחי ישראל יכול להיות קשה ביותר, אך אין פתרון באופק.
