גם וגם

להירגע, לנשום אוויר, לקחת את הזמן.

אחד הדברים שקורים לי בסשן.

להיות קשורה, להיות תלויה, לשחרר קצת. 

דברים שאני מייחלת לקחת גם לחיים הרגילים שלי. 

התקופה הזאת מבשלת אותי רגשית במהירות שיא, על להבה גבוהה, קצת שורפת. אז אני משתדלת להתערבב מידי פעם, לכתוב פה, לפרוק. 

לנסות להבין קצת יותר, להרגיש. 

יש כזאת הערב? 

אשמח לעדכונים.

אני משתגעת מהבידוד. 

האם העולם שייך לאנשים היפים והנכונים? 

כשרק הגעתי לעולם הזה, התנגדתי לכל הדברים המוזרים שבו.

התנגדתי לכל מה שנראה טעות בעיניי. לכל החולי, הטעויות, הרוע והמסוכן.

לאט לאט למדתי לקבל שיש פשרות שלא אוכל להתחמק מלעשות. 

אז התפשרתי. כי לא רציתי להיות לבד. 

לא הבנתי למה אנשים משלמים מלא כסף על מותגים. 

לא הבנתי למה נשים מוכנות ללכת על עקבים.

לא הבנתי למה אנשים משקרים.

לא הבנתי למה אנשים לא עוצרים לחשוב. 

למה אנשים רצים אחרי הכבוד.

למה אנשים פועלים מתוך אגו במקום הגיון.

לאט לאט אני מבינה, יש דברים שאנשים עושים כחלק מתקשורת חברתית רגשית ולא תמיד מודעת.

הדבר הכי קשה לעיכול היה המרדף אחרי היופי,

לא קיבלתי את זה, העדפתי לראות בהגיון, בשכל הישר, בצדק ובחוכמה ערך גדול לאין ערוך מאשר גוף יפה. 

זה לא היה לי קל. 

החיים ברדיפה אחרי הלוגיקה והשכל הישר היו מלאים בקונפליקטים אל מול עצמי.

אני מרגישה את הדחף שלי ליופי, את המשיכה לאנשים יפים, את הערכת האסטתיקה, את המוכנות להשקיע כדי שהבית שלי יהיה יפה יותר.

את הקונפליקט שלי פתרתי בעזרת ההפרדה בין היופי הסביבתי לבין זה הגופני, אני דואגת מאוד שהסביבה שלי תהיה יפה במקסימום, אבל אני לא מוכנה להשקיע ביופי הגופני שלי. מבחינתי הגוף הוא רק המקום שבו השכל והחכמה נמצאים בו. 

שנים אני מנסה להתחמק מהמשיכה שלי לנשים יפות אל מול חוסר ההסכמה לטפח את גופי ולהשקיע בו. 

המחשבה על לטפח קוביות, לצאת לריצה, להרים משקולות, ולהשקיע זמן בגוף על חשבון השכל והרגש גורמים לי לתחושות גועל ורצון להקיא. 

וזה לא הולך להשתנות, זה עדיין דוחה אותי, אבל אני חייבת להודות שכמו שאני נמשכת לבנות יפות (ואני תמיד מנסה להלחם בזה ולשנוא את עצמי על כך) כך נשים נמשכות אל יופי חיצוני (וזה כל כך מוזר לי). 

אז עם כל הצער שבדבר, אני הולכת להתאמן.

ויש לי 2 בקשות: 

א. אשמח שתתמכו בי כמה שתוכלו, אם יש מישהי שיכולה לתמוך בי באיזשהו דרך אני אודה לה מאוד, אני ממש רוצה את זה אבל מתקשה להתמיד.

ב. אני בטוחה שהפוסט הזה דרך על כמה מוקשים, אשמח שתזכרו שאלו רק המילים, התחושות וההבנה שלי, אין בכוונתי לפגוע או להתווכח עם כל מי שחושבת אחרת. זכותכן. 

סופש נעים

את יודעת כמה אני אוהבת אותך? 

אני זוכרת כמה פעמים אמרת שבטוב או ברע תמיד תהיי פה בשבילי? 

את זוכרת כמה כייף היה לנו יחד? 

אני יודעת כמה לילות שמחים העברנו עם קצת גבינה ויין 

את זוכרת כמה פעמים הבטחת שכבר לא אהיה לבד? 

אני זוכרת כמה את לא אוהבת שמציקים לך בהודעות

עכשיו אני לבד.

מתגעגעת.

צריכה אותך איתי.

אז איפה כל הזכרונות וההבטחות שלנו?

מבטיחה לך שלמדתי,

אזכור את השיעור הזה.

רק בואי להיות כאן לצידי.

כל מה שאת אוהבת נמצא כאן בשבילך

רק תבואי

אם אני מבינה נכון יש חוסר איזון מובנה בין שולטות לנשלטים. חוסר איזון בכמות, באיכות ובצרכים. 

סקרנית לדעת מה יקרה ביום שאחרי הקורונה, האם הבידוד החברתי ישנה את חוסר האיזון? ולאיזה כיוון? 

רעיונות?

מוזר, אני אמורה להיות בחופש היום. 

פשוט קמתי בבוקר והתחלתי לעבוד.

כמו כל יום.

גם מחר אני בחופש, בסגר, אבל בחופש. 

מתכוונת להתפנק, לנוח ולעסוק בתחביבי.

עדיין מוזר, כי התחביב שלי הוא לעבוד. 

חג עצמאות שמח. 

אני כבר נכנסתי לישון והיא עוד לא הגיעה.

החלפתי לבגד שינה קצר והשארתי רק אור קטן בחדר

היא נכנסה הביתה בשקט, חרמנית כמו תמיד

אני עוד לא נרדמתי אבל עשיתי את עצמי ישנה.

שמעתי אותה קוראת בשמי ונכנסת לחדר, לא עניתי. 

היא חזרה לסלון, ואני שומעת אותה מרחוק.

אחרי שעה של ציפייה היא נכנסת איתי למיטה

מסיטה את השמיכה בעדינות ועושה לי מסאז עדין

היא מורחת שמן מסאז בעדינות על כל גופי

כשהיא מגיעה לאזור התחת השמן ממשיך לזרום.

היא מעסה את 2 הפלחים ובעדינות מרחיקה אותם.

כשהיא מחדירה אצבע אחת אני גונחת בשקט

ככל שמספר האצבעות עולה הגניחות שלי כבר לא שקטות

היא צוחקת.

"נראה לך שתלכי לישון בלעדיי" היא אומרת

גם אני צוחקת. 

שוכבת על מיטה בתוך חדר חשוך.

ברקע נרות דולקים ומוזיקה חרישית מתנגנת.

לגופי הקשור בתנוחה עוברית שמלת תחרה.

אני מחכה שתחדרי אליי,

אבל מרגישה את המגע העדין שלך על גופי. 

גופי מצטמרר ואת חודרת אליי

אני מאושרת ומתחילה לבכות. 

איפה את?

לקבל את מה שהיה, ולדאוג למה שיהיה.

להניח למה שקרה, ולדאוג שלא יקרה שוב.

להיות טוב עם אחרים, וגם עם עצמי.

להסכים לסיכון, בשביל הסיכוי.

להרגיש טוב ורע, בלי שהעולם ייחרב.

לחיות, ולהאמין במה שהזמן עושה.

להתרגש, גם אם זה מסוכן.

ללכת עם האמת, גם כשהיא מפחידה. 

להשקיע, גם אם ההצלחה לא מובטחת. 

לדעת, שהיא אפשר לדעת הכל.

לחבק, כי לא כל דבר עובר במוח.

לחייך משמחה, ולבכות מכאב.

לחלום תמיד, לפנטז פחות. 

להבין, שלא הכל מובן. 

להשיג, שיש דברים בלתי מושגים.

להירגע, כי לפעמים ההווה הוא הכי טוב. 

לקבל מתנות מהיקום, גם בלי עבודה קשה. 

להיות מופתעת לטובה ולרעה. 

לדעת שלבקש זו לא חולשה. 

להיות אנושית.

להיכשל, בלי למחוק הכל. 

לקבל את חלקיות הטוב.

לחיות גם מול הרוע המושלם.

להמשיך כל הזמן לדעת,

שבכל זמן זה זמן  טוב לחתום חוזה חדש עם החיים,

לא עם המוות.

פחות מארבע שעות שינה עברו מאז הלכתי לישון מפורקת מעייפות, עד שקמתי כאילו חדשה. 

בימים רגילים אני ישנה 8 שעות ברצף ובסופש יותר. 

היום זה פשוט לא עובד לי.

אני שומעת שיש יותר ויותר אנשים שזה קורה להם עכשיו. 

יודעים על זה משהו? מזדהים? מוזמנים לשתף!+