גם וגם

בין הקטסטרופה למושלם יש 50 גוונים של אפור. הלוואי הייתי מבחינה בהם.

אני פוגשת שולטת ואנו מדברות לילה שלם, נהנות, ואז היא נעלמת?

אני פוגשת ונילית וסופרת לאחור עד הודעת "שומעת, זה לא זה, את מדהימה אבל לא". וזהו עוד גופת קשר מצטרפת לערימה.

אני עושה משהו לא נכון, אני לא יודעת מה

);

מחפשת מפגשי זום היום ומחר? 

בדסמיות, מתלבשות, מסיבות, כל הבילויים הקיימים במרחב הבטוח. 

לעוזרים ולעוזרות מובטח הגנה מלאה מקורונה ומכל המחלות שבעולם. (בהשגחת הרב קניבסקי) 

😁

אחרי שלושה שבועות כמעט בלי שינה,

חזרתי לישון כרגיל

לא יודעת מה קרה לפני ומה השתנה פתאום. 

האמת, לא אכפת לי. 

לא הכל אפשר להסביר

פתאום אני שואלת את עצמי

האם כששולט/ת מקבל/ת את מבוקשו/ה, זה בעצם סוף המשחק? 

הוא/ היא מאבד/ת את הענין בנשלט/ת? 

האם כשמישהו מאבד ענין הוא מפסיק לענות והצד השני צריך להבין את הרמז? 

האם עדיף לשחק את המשחק המלוכלך ? 

האם זה באמת שווה את זה? 

לחכות, להכיר, להתחבר, לאהוב, להתרחק, להיפגע, 

לחכות שוב....

להתקרב מעלה את המחיר להיפגע כמו שלחיות מעלה את הסיכוי למות. 

לרצות מעלה את הסיכוי להתאכזב כמו שלמצוא מעלה את הסיכוי לאבד.

להתחבר מעלה את הסיכוי להפרד כמו שלהתאהב  מעלה את הסיכוי ללב שבור. 

אז סגרתי את הפרופיל פה, כי הסיכוי להיפגע מפחיד אותי.

ואז חזרתי, כי פה זה המקום היותר בטוח לכתוב בו. 

אני לא רוצה להיות פה כי זה מפחיד, אני לא מצליחה לעזוב כי אני לא יודעת איפה עוד אוכל לפרוק. 

אז אני נקרעת בין הרצון להתחבר לבין הרצון לא להיפגע. 

בין הרצון לחיות מבלי שזה יוביל למוות. 

להתאהב מבלי להפגע. 

למה אי אפשר לקבל את הטוב בלי הרע?

היקום הזה מסובך לי

מחפשת לעשות משהו שישכיח ממני כל מיני רגעים קשים. בזמן שאני לא יכולה להרגיש את הכאב הנפשי אני חייבת משהו שיסיח את דעתי. 

רעיונות? 

אני לא יודעת מה בדיוק קורה לי אני ישנה בקושי 3 שעות פעמים ביממה. 

נלחצתי אבל התרגלתי 

מעכשיו אני כנראה ככה אעבוד. 

אני עצבנית יותר, חסרת סבלנות, הכל מוזר לי. 

אז ככה זה החזרה לשגרה שלי

Kik חדש. 

#מסימני הקורונה