לפני 4 שנים. 6 באפריל 2020 בשעה 23:52
לאט לאט הקורונה מרחיקה אותנו.
יום אחרי יום ההתרחקות בלתי נמנעת.
לאט לאט הטלפונים מתמעטים.
יום אחרי יום ההתכנסות מתגברת.
כבר לא רואים את הפנים,
כבר לא עושים תוכניות הלאה,
חברים נכנסים לבידוד,
אנשים עסוקים בניר טואלט ואלכוג'ל,
בא לי לצעוק שלבד לי.
אני רוצה לחבק את האנושות כולה.
בא לי לנשק את שפתיה.
וגם אני מתכנסת לי.
מטפסת על קירות וצובעת יפה שלא יראו,
מחייכת ומצחיקה ביום,
רוצה לבכות בלילה,
מתגעגעת לימים אחרים,
שוקעת בימים אלו