לפני 4 שנים. 9 באפריל 2020 בשעה 0:27
זה היה עצוב.
בדיוק כמו שתכננתי,
זה לא החג הראשון שאני עושה לבד.
כאב לי, כאב לי מאוד,
רציתי לבכות,
אבל אני לא כזאת שבוכה, אולי מתבכיינת פה.
כאב אבל עבר,
כאב אבל זה המחיר של הבחירות שלי,
ואני גאה בהם מאוד.
יצאתי בשאלה לפני 11 שנה,
לא יכולתי להישאר שם,
הייתי מוכנה לשלם כל מחיר רק לא להישאר שם.
השארתי את המשפחה והחברים מאחור,
השארתי את כל מה שעבדתי עליו 20 שנה,
השארתי את כל מה שאני יודעת ויצאתי לעולם חדש.
ילדתי את עצמי מחדש,
כל דבר שהצלחתי או נכשלתי בו היה שלי,
כל מה שעשיתי הוא שלי ובאחריותי בלבד.
היום אני בוחרת כל בוקר מחדש מה נכון וטוב לי.
11 שנים שלא התחרטתי אפילו לא לשניה,
אני אוהבת את המקומות שהגעתי אליהם.
גם היום כשהבדידות שורפת לי את הלב,
אני מורידה את הראש בהכנעה,
יודעת שזה המחיר שאני משלמת על החירות שלי.
חג חירות שמח לכן.
❤
