זה קרה בשני בערב. חזרנו מת"א ועלינו על האוטובוס של שעה 20:00. שעה וחצי נסיעה הייתה לפנינו וחוויות פורים היו בראשינו. היא הייתה מאושרת עד הגג, חיוך מאוזן לאוזן לא היה מספיק כדיי להכיל את האושר שאחז בה. פורים היה חוויה.
אני לעומת זאת הייתי מתוסכלת, פורים שלם ואין סקס? איזה מין עולם זה? איך יכול להיות שלא היה לנו סקס בפורים? אנחנו מחופשות בתחפושת שהכנו לבד, תחפושת מדהימה!, אז נכון, היא לא סקסית, כי הא החליטה השנה שפורים לא צריך להיות תירוץ להתלבש כמו זונה. אבל עדיין! תחפושת מדהימה, קיבלנו עליה אין ספור מחמאות. והצמות תמיד נראות עלינו טוב. מזון לפדופילים שכמותינו. אבל עדיין... אין סקס. החרמנות גואה והתיסכול מתגבר. ואז משום מקום הוא נזכר להתעורר, אחרי ששוב כמה ימים לא שמעתי ממנו, הוא חוזר, תמיד בזמן כדי לספק מזון ולסגור את התאבון שהחרמנות שלי מביאה.
מבט מסביב מראה שחוץ מזאת שיושבת בדיוק כיסא אחד מלפני האוטובוס די ריק. מזל שאנחנו תמיד בוחרים לשבת בחלק האחרוי, איפה שלאף אחד אין באמת כוח להגיע עד לשם אם יש מקום יותר קרוב פנוי. התיק הגדול שלנו יושב על ידי חוסם את שדה הראייה מהמכנס.
"תושיטי יד!" הוא פוקד, והלחלוחית מתחילה.
"לא" היא עוצרת אותי. מנסה לקחת את השליטה בחזרה, מנסה למנוע את האפשרות של אולי להיחשף פה באוטובוס.
"תשתקי!" הוא צועק עליה. והיא לאט לאט נחלשת. נכנסת חזרה למקום השחור שבו היא תחכה עד שאני אסיים ואגמור.
התנערנו ממנה ואנחנו יכולים להמשיך, היד רוצה לרדת, נכנסת לאט לאט לתוך המכנס, נוגעת לא נוגעת.
"קטנה שלי" הוא פונה אלי, "את רואה איפה את נמצאת?"
"באוטובוס מאסטר"
"ואת יודעת מה את הולכת לעשות עכשיו?"
"אתה רוצה שאני אגע מאסטר, אבל קשה לי, היא עדיין שם, לוחשת שבמקום כזה אין פרטיות ואסור, היא אומרת שהיא לא מרגישה בנוח עם זה."
"אני יודע קטנה, אבל זה לא משהו שהיא לא תוכל לעמוד בו. אני שומר גם עליה, אבל אני לא אתן לפחד שלה לעצור אותך."
"כן מאסטר"
"אז קדימה, תכניסי את היד בתוך התחתון, אני יכול להריח עד כמה את רוצה את זה."
היד נשלחת מעצמה לתוך התחתונים. הרטיבות כבר מורגשת ללא עוררין. תזוזה של האישה שיושבת מלפני מרתיע אותי והיד חוזרת מהר החוצה.
"אם לא היינו עכשיו על אוטובוס היית חוטפת ממני סטירה, יש לך מזל, וגם יש לך עוד הזדמות להציל את עצמך לפני שאנחנו נגיע הבייתה."
אני מהנהנת מבינה את כיוון מחשבותיו. היד חוזרת לתחתונים. נוגעת מסביב ומלטפת.
"לא מספיק" הוא לוחש לי. ודוחף את ידי פנימה יותר, את אצבעותי מחדיר לתוכי.
לוחש באוזני "את רוצה שאזיין אותך עם האצבעות?"
"כן מאסטר" אני עונה בלחש והטיבות מציפה אותי מבפנים. העיניים נעצמות מהעונג ואז הוא מפסיק.
"לא, אני לוחשת. "בבקשה תמשיך..."
"תפקחי עיניים, אני לא רוצה שתשכחי איפה את, הקטנה שלי נוגעת בעצמה על האוטובוס כי היא לא יכולה להיתאפק. אני לא רוצה שתדמייני שאת באיזשהו מקום אחר."
"כן מאסטר" אני עונה והעיניים נפקחות. עדיין על האוטובוס, האישה עדיין יושבת מלפני, והתחתון שלי רטוב לחלוטין. הוא מחזיר את אצבעותי פנימה, ממשיך לגעת בי שם, נותן לי לזיין את עצמי על כיסא האוטובוס. האנחות מחפשות לצאת מגרוני, אבל עם ידו על פי אני סותמת ומחניקה אותן. בשקט בשקט אני מרטיבה את המושב. היד ממשיכה להיכנס אלי, מלטפת את הנקודות הרגישות שלי וגורמת לי להתכווץ מהנאה. אני נושכת את השפתיים כדי לא לזעוק. "עוד" אני לוחשת לו. "עוד?" הוא שואל אותי.
"כן בבקשה, אני רוצה עוד."
"הקטנה שלי כל כך חרמנית, כל כך חסרת יכולת של דחיית סיפוקים, באמת קטנה, אם לא אני, מי היה דואג לספק אותך?" הוא לוחש את הדברים באוזני וממשיך לגעת בתוכי. הגירוי מטריף אותי. האוטובוס עומד להיכנס לתחנה ואנחנו עוד מעט צריכים לרדת.
"בבקשה מאסטר, מותר לי לגמור?"
"את חושבת שמגיע לך?"
"מאסטר בבקשה, אני לא יכולה יותר."
"כן קטנה שלי, את יכולה לגמור. אבל בבית אנחנו נעבוד שוב על דחיית סיפוקים."
לפני 13 שנים. 24 במרץ 2011 בשעה 9:53
