אז אני לא פה ולא שם, רוצה שתכאיב לי, מחפשת את זה בכל דרך אפשרית, אבל כשכואב אני מתקפלת ומבקשת ממך להפסיק.
אני לא אוהבת שכואב ועדיין מחפשת את זה. בכל קשר אפשרי - אם זה לא שם אתה לא קיים.
אני שמה את ידך על צווארי שתחנוק, אבל כשנגמר האוויר אני נלחמת להשתחרר. אני רוצה שתתעלל בי אבל בעצם לא. הרצון הוא מתחת לפני השטח, הוא קיים ואני מודעת אליו, כל בחור שאי פעם נמשכתי אליו היה בלתי בריא בעליל, אם זה בגלל שהכה או התעלל נפשית ואם זה אחד שהיה כבר תפוס וההתעללות הייתה בעצם עצמית, לאהוב את הלא מושג ולבכות כל לילה בגלל זה אל תוך הכרית . הכאב הוא כאב, גם אם הוא בפנים, ואני תרה אחריו, מחפשת אותו בכל פנייה ופנייה - כי אני לא שווה אחרת, כי לא מגיע לי מישהו שידע להעריך את כל מה שאני יכולה להעניק, כי למה לכל הרוחות שהוא יחשוב ויתנהג כאילו מגיע לי - אם הוא ככה כנראה שמשהו לא בסדר בו, לפחות כמו שזה לא בסדר אצלי, ואצלה, ואצלהן ואצל כולנו. התמזגות של מחשבות וקולות שכולם זועקים למה. למה זה מגיע לנו ולמה לא. ואני רוצה שתכאיב לי אבל פוחדת, ואני יודעת שמגיע לי שתירק עלי אבל בעצם אולי אני שווה יותר מזה, לא אני לא. וגם היא לא. היא בעצם אולי כן, כי היא תמימה כזאת שלא תפגע באף אחד, אבל רק בגלל זה מגיע לה לחטוף יותר, שתקבל כבר את השוק הזה לפרצוף ותבין שהעולם לא עובד בצורה של נסיכות ואבירים, ואביר אמיתי אונס את הנשים של אויביו. ואת בטח לא נסיכה. ואף אחד לא יביא לך ורד ויכתוב לך סונטה. זה לא העולם של היום וזה גם לא היה העולם של פעם, וגם באגדות הזאב בסופו של דבר טורף את כיפה אדומה, ורק בשביל הילדים הקטנים נביא את הצייד, שגם הוא יפתח לזאב את הצורה בשביל להפשיט אותה ולזיין אותה בתחת - ככה זה, הצלתי אותך עכשיו תשלמי, דבר לא בא בחינם, ואם את לא רוצה אין דבר, אני אזיין לך את הסבתא במקום. העיקר שתהיה פגיעה, כזאת או אחרת זה לא משנה, סימנים על הפנים או סימנים בפנים. רע על הכל ורע בנשמה העיקר שיהיה רע. ובתוך המוח מתנגן לו שיר מטאל לא ידוע, ואני בכלל לא אוהבת מטאל אבל כל הכעס הזה שצריך לפרוק אותו איכשהו, ואולי אני אמצא לי איזה בחור חמוד שלא מבין כלום מהחיים שלו ואתעלל בו בעצמי, אבל לא, למה זה מגיע לו, מה הוא כבר עשה לי, מה אני כבר עשיתי לו. וגם אם הוא יאבה את זה זה עדיין לא מספיק, כי אני לא רוצה להיות רעה, זו הן שקוראות לי לפגוע ולשבור, ואני ואולי זו היא שרוצה בסך הכל לשבת בפינה ושמישהו יבא ויגיד לי שהכל בסדר, כבר אין חושך והכל טוב וורוד, אבל לא ורוד כי אני לא אוהבת ורוד, שיהיה כתום זוהר, שמח כזה, בוהק. ושהציפורים הזדיינות יצייצו ושירו כמה טוב לנו כולנו בעולם היפה הזה, אבל זה חלום בתוך חלום שיתפוצץ לסיוט כי הציפורים ימותו אחת אחת מהגז הרעיל שהוא המחשבות שלי, וכל הטירה תתמוטט וגופות יפלו מהחומות והחומה תימס ותיפול רק כדי שיום אחד את סוף סוף תביני שכבר אין פיות ודרקונים ואין בעולם קסמים, והדבר היחיד שנשאר הוא הרוע בליבותיהם של אנשים. ובמיוחד בשלך, את לא רוצה לפגוע אך מחפשת את הפגיעה וגם לחפש מישהו שייפגע בך זה ברוע ובמזיד. כי הוא לא אשם ורק את והיא והן וכולכן אשמות על כך שאתן מדרדרות אותו לכך, כי הוא לא אשם הוא בסדר היה, זו את שביקשת שיחנוק שיפגע וייתן מכה, זו את אשמה אז קבלי זאת באהבה. לא באהבה כי היא כבר לא קיימת, מילה עם כל כך הרבה משמעות בעינייך שווה כקליפות גרעינים בפיותיהם של אחרים וכל מה שיש לו להגיד זו "זכותך"על כך שלא יכולת להתמודד על כך שנפגעת. בהחלט זכותך אז מה אם מה שאת מרגישה הוא חזק כל כך, אז מה, זה הרי לא חשוב, חשוב רק מה הוא מרגיש ומה הוא אומר ואיך שהוא מכתיב את הכללים - לא יכולה להתמודד זכותך אבל שלא תעזי לבוא בטענות, זו את שבחרת להיכנס וללכת בדרך הזאת, ועכשיו הכל נגמר ואת ידעת שככה זה ייגמר, ידעת ובכל זאת הלכת, ואם זה לא היה נגמר ככה יש סיכוי שלא היית הולכת, כי זה לא היה סיכון מספיק, כי עוד הייתה אפשרות שחס וחלילה תצאי מאושרת מכל הסיפור, ואסור שזה יקרה, פשוט אסור. אז הלכת וחזרת ובכית - נהנית? לא. אבל זה לא ימנע ממך לשחזר בדיוק שוב את המצב עד שתמשיכי להיפגע - כי זה מה שאתה מחפשת וזה מה שאת רוצה, אם לא רע לך את לא חיה, ואז את מתה ואז מה? כבר עדיף להפסיק לנשום, אז תמשיך לחנוק אותי כי לא מגיע לי לנשום וכך זה חוזר חלילה כמו מעגל עד שנגמר וחסל. ונרד למטה בתכריכים כי ככה כל הדברים נגמרים, בסופו של דבר כולנו מתים ומה שמשנה זה מה שאנחנו אחרינו משאירים, ואם אין דבר שתוכלי להשאיר למה להמשיך את המסע חסר התועלת הזה. אז תחנוק אותי עד שייגמר האוויר יכל להיות שאת החמצן שאת מבזבת מישהו אחר יוכל לנצל למען דברים טובים יותר ממה שיש לך לתרום. ועד יום ועוד קולות וכולם צועקים אותו הדבר - למה?
לפני 13 שנים. 16 באוגוסט 2011 בשעה 16:24
