למקרה שלא יהיה לי האומץ להגיד לך את זה בשישי, או שייעלמו לי המילים כמו שהן תמיד בורחות כשאני איתך, כמה דברים שישבו לי על הלב.
אני לא מוכנה לאבד אותך, אתה אדם חשוב לי מידיי, וקריטי מידיי בחיי, ואני בשום אופן לא אתן לך להעלם אחרי כל כך הרבה שנים של ידידות וחברות קרובה כמו שהייתה בינינו.
זה דבר ראשון וחשוב מכל!
דבר שני, אני גם לא רוצה לאבד את מה שהיה בינינו מעבר. נכון, אני אף פעם לא אוכל להיות חברה שלך, בגלל שמבחינתי כבר יש לך אחת, שאגב גם עליה אני מתה, באמת שאני חולה על הייצור הקטן הזה. אבל, גם כל החצי שנה האחרונה הזאת לא ממש הייתי חברה שלך, נפגשנו כשנפגשו בלי מחוייבות רק כדי להנות אחד מהשניה וההפך. אז נכון שבינתיים הרגשות התעצמו, ואני זאת שאמרה שהיא רוצה יותר, אבל כפי שלמדנו אני לא באמת מסוגלת להתמודד עם היותר הזה, פוליאמוריה זה לא אני - זה אתה, ואולי אני משקרת לעצמי ואני כן כזאת כי כרגע מה שאני אומרת לך זה שאני רוצה לחזור ליזיזות בנינו, אבל עם ההגדרה של החברה אני לא יכולה להתמודד. אני גם לא רוצה לצאת לדייטים משולשים איתכם, ואני לא רוצה לשמוע על חיי המין שלך איתה. אבל אני כן רוצה לחזור לראות אותך כמו קודם, ואני כן רוצה לחזור להיות איתך, וכשזה ככה לא ממש משנה לי שאתה גם איתה, כי אתה מבין, ככה אתה לא שלי, אז לא אכפת שלי שאתה הולך גם עם אחרות - אתה לא שלי!
אולי אני עושה בלאגן עם כל ההגדרות האלו, ובתכלס זה הכל יהיה אותו דבר, ואני שוב אפגע, אבל עובדה שעד אותו ערב שיצאנו שלושתנו ביחד זה לא הפריע לי, טוב אולי קצת כשראיתי את הסימנים שהיא השאירה עלייך, אבל זה רק גרם לי לרצות להשאיר סימנים יותר חזקים, מין תחרות כזאת של מי תסמן אותך יותר, אבל אתה הרי נהנה מזה אז מה איכפת לך, גם כשרציתי לרחם עלייך אמרת לי שאני עדינה מידיי.
אז רק למקרה ששוב יברחו לי המילים, כתבתי אותן, כדי שגם אם לא תקרא (ואתה לא כי אתה אפילו לא יודע שאני כותבת בלוג), אני לפחות אדע שעשיתי טיפה סדר בראש, גם אם זה רק לפי מילים והגדרות.
לפני 13 שנים. 31 באוגוסט 2011 בשעה 22:56