אי שפיות

היא בורחת ביער. הירח מציץ גבוהה בשמיים, מלא וגאה. את קרניו ניתן לראות מבין צמרות העצים הגבוהים. הם עומדים צפופים גאים ושומרי סוד. המון דברים כבר היו פה ביער, המון דברים עוד יהיו, והם שומרים על שתיקתם לאור הזוועות. היא בורחת ביער, מפני מה היא לא בטוחה, אבל היא ממשיכה לברוח, הרחק לתוך האפלה.

הוא מריח את הריח שלה, מתמזג עם ריחו של היער, משאיר שביל ברור היכן שדרכו רגליה במרוצתן. הוא מריח את הריח שלה ויודע לעקוב אחריו, יודע בדיוק היכן נפלה ושרטה את יד, ריח הדם מעורר אותו, הוא ממשיך במרדף, בשלווה הוא עוקב אחריה, יודע שאין לה לאן לברוח. היא בממלכתו כעט והוא השולט ביער.

היא בורחת ביער, היד עוד שורפת והדם שלה זולג, משאיר אחריו סימנים היכן הלכה והיכן דרכה. היא בורחת ביער ואינה יודעת להיכן לפנות. פה היא כבר הייתה קודם, נראה לה, ואולי היא הולכת במעגלים, מאפשרת לו לסגור עליה את המרחק. הוא יתפוס אותה היא בטוחה בזאת, והפחד ממלא את כל גופה.

הוא מריח את הריח שלה, היא כבר ממש קרובה, הוא מריח את הריח שלה, נחמד מצידה להשאיר שביל בשבילו, הוא חושב בערגה. הוא כבר יכול לראות אותה, מבעד לעצים, איך היא נופלת על האדמה בבכי ותפילה על שפתיה האדומות מתחננת לעזרה ממי שאינו שומע לעולם.

היא כבר לא בורחת, הוא תפס אותה, ובעודו מצמיד אותה לאדמה ולוחש באוזנה שהיא שלו היא מבינה עד כמה זה נכון. הוא הצליח לתפוס אותה, הוא רשאי להכריז זאת. היא מתמסרת אליו לחלוטין מוכנה להיות שלו ולתת לו את כל אשר יבקש ממנה, לא משנה המחיר.

הוא מריח את הריח שלה בעוד הוא שוכב מעליה, יודע שכעט היא תתן לו את כל אשר יבקש, הוא מביט בעיניה ומחבק אותה בחום, כשהיא כבר מוכנה לתת, הוא לא צריך לבקש.