אי שפיות

וואו, אני רוצה לשחזר את כל מה שהיה אתמול, אני רוצה כדי שלא אשכח את זה אף פעם, כדי שאוכל לצרוב את התמונות והתחושות האלו בזיכרון שלי, אני רוצה לשחזר ולא יודעת מאיפה להתחיל.
הכובען אמר לאליס: "תתחילי מההתחלה, ותגיעי לאמצע ובסוף תסיימי."
אני חושבת שאקח את עצתו בנושא.

בהתחלה אספת אותי, רצינו ללכת לפאב אבל היה עוד נורא מוקדם, אז ישבנו לקפה באחד מהקניונים, חלקנו פסטה ודיברנו, כבר סיפרת לי על כך שהיא עזבה אותך אבל עוד היית פגוע ולא רצית לדבר על זה. לא לחצתי. אחרי הבית קפה המשכנו לפאב. אתה שתית חצי ומאוד התגאית בי כשהצלחתי לסיים לבד את השליש שלי. דיברנו המון, ועל כל כך הרבה דברים, כשחושבים על זה לעומק, זו בעצם הייתה הפגישה הראשונה שלנו. הפעם הראשונה שבה יצאנו רק שנינו לבד לבלות ביחד, בלי כל החבר'ה מסביב. רק כשנסענו אלייך פתאום הבנתי שהיו לי חששות ועכשיו הם נרגעו, פחדתי שאולי כל מה שאני מרגישה אלייך זה בעצם דברים שאני בונה על פנטזיה שאולי לא קיימת, חששתי שכל מה שאני רואה בך בעצם קיים רק בראש שלי, חששתי ושמחתי לגלות שכל חששותיי התבדו.

נסענו אלייך, חיכית לך בחדר שלך כשהלכת לשירותים סוקרת מסביב עוד פעם, אני כבר מכירה אותו, אני יכולה לעצום את עיני ולדמיין את הפוסטר המגוחך הזה שיש לך מול המיטה, את רשימת המבחנים שתלויה לך על הארונית מי יודע כבר כמה שנים ועד היום לא סומנה כבוצע. אבל גם כשאני מכירה את החדר שלך כל כך טוב, אני עדיין לא מרגיש בו בנוח כשאני לבד, כאילו אני חודרת לקודש הקודשים שלך ואל לי להפר את שלוותו.

חזרת ונעלת את הדלת אחרייך. לשם שינוי לא הכרחתי אותך לסגור את האור, כאילו הדבר בכלל פרח ממחשבותיי, כל כך הייתי מרוכזת בך שכלום לא ראיתי מעבר. הרמת אותי מהכיסא ונישקת אותי, משכת אותי אלייך בעוד את מתיישב על המיטה, והדברים היו נראים כזורמים בצורה מאוד וונילית והגיונית. אני לא זוכרת באיזה שלב זה קרה, אתה כבר היית בלי חולצה ומכנסיים, ואני רק עם חזייה ותחתונים, אבל ברגע שהשמעת את הפקודה לא יכולתי להתנגד, ושנינו יודעים שגם לא רציתי. להרגיש את האצבעות שלך על צווארי לוחצות ולשמוע אותך לוחש באוזני "על הברכיים" ובלי לשם לב אני כבר על הרצפה מחכה לענג אותך אם רק תרשה לי.
ואתה מושך בשערי בהתאם לרצונותייך, למרות שאני מכירה את הקצב ויודעת בדיוק מה אתה אוהב אתה עדיין דואג להזכיר לי מה המקצב שלך. מרים אותי עם השיער ומפיל למיטה מרים את ישבני ונועץ את ציפורנייך בו זה שורף לי ואני צורחת, צרחות של עונג מהול בכאב. כשאתה חודר אלי אני מרגישה הכי שלמה בעולם, ואני כל כך קרובה להגיע לשיא שלי כשאתה עוצר ומונע אותו ממני. יוצא ממני ושוב משמיע את הפקודה, ולפני שתספיק למצמץ אני כבר שם יונקת אותך בפי. אתה יושב על המיטה ונשען על הקיר בעוד אני ממשיכה לענג אותך, אתה מרים אותי עלייך, יושב בתוכי ונותן לי לרכוב עלייך קצת, מסמן לי בעזרת הציפורניים הננעצות בישבני מה הדרך בה אתה מעדיף שאזוז, נושך את שדי להראות שאתה מרוצה, נושק ונושך את צווארי ומסמן אותי שוב ושוב כשלך. אני שוב קרובה ואתה מרגיש אותי עומדת להתכווץ עלייך. אתה שוב עוצר, לא מרשה לי עדיין לגעת במקומות שאליהם אתה לוקח אותי. אתה מוריד אותי ממך ולא מרשה לי לזוז. אני מחכה בעוד אני רואה אותך מוציא קולר עם שרשרת מהמגירה. אני מנסה להתנגד קלות אבל התנגדות שלי כל כך רופפת לאור רצונותייך. אני נקשרת ומורדת לרצפה ללכת אחרייך כמו כלבה קטנה כשאתה גורר אותי במרחבי החדר, מידי פעם עוצר ומוריד את ראשי לרצפה בעוד ידייך בודקות עוד כמה אני רטובה. אתה מחדיר לי אצבעות וכל פעם שאני קרובה את סוטר על ישבני כדי להורות שעדיין אסור. אני מתאפקת, כי זה מה שהחלטת. עם הרצועה את מושך אותי שוב אלייך, ומכניס את ראשי בין ירכייך. סוטר על ירכיי שלי כדי שאפתח את רגלי בעוד אני מענגת אותך, ומתחיל להטריף אותי שוב עם אצבעותייך. אני שומעת אותך לוחש באוזני "תתחנני" ואני מנשקת אותך ומתחננת שתתן לי להגיע לידי סיפוק. ברגע שאתה מרשה אני מתפרקת, מרטיבה את הרצפה שלך ונוטפת על אצבעותייך בעוד אתה ממשיך לחדור לפי. אתה מסיים כמה דקות אחרי, מרשה לי לטעום אותך עם הטיפה האחרונה.

אנחנו קמים מתנשקים ואתה משחרר אותי מהרצועה והולך להביא מים.
בעוד אתה מחוץ לחדר אני מתלבשת, פתאום אני קולטת את האור בחדר ומרגישה שוב נבוכה וחשופה מידי. עד שאתה חוזר אני כבר לבושה לגמרי, והמבט המאוכזב ניכר בעינייך. אבל אתה לא מעיר לי על כך, אתה מכיר את החוסר בטחון שלי בנוגע לגוף שלי ומוותר לי.
אחרי שהקפצת אותי חזרה ישבנו על סיגרייה לפני שנפרדנו. לא רציתי לעזוב אותך, אני שונאת את העובדה שלא יכולתי להישאר לישון איתך. אבל זה בסדר, כי ככה אתה תמיד משאיר לי טעם של עוד.