אי שפיות

"תסתכלי לי בעיניים"
זה קשה לי, אני לא יודעת למה, אבל האינסטינקט הוא לעצום עיניים תוך כדי. לא כי אני מדמיינת מישהו אחר, אני לא מדמיינת בכלל, רק מתרכזת במגע שלך ובתנועות שלנו ביחד. זזים כאחד, לאט או מהר, אתה בתוכי ואני סביבך.
"תסתכלי לי בעיניים" ואני מנסה, העיניים הכחולות שלך, אלא שבכל זמן אחר אני לא יכולה להפסיק להביט בהן. אבל כשאנחנו ככה המבט שלי זז, חושש לפגוש במבטך.
אני משתלטת על עצמי, מכריחה את עיני להיפתח אל עינייך, לתת לך לראות אותי במקום הכי לא בטוח שלי.
"מה אתה רוצה?" אני שואלת אותך בעוד אני ממשיכה לזוז מעלייך לפי הקצב שהידיים שלך מכתיבות לי.
"אותך" אתה עונה לי, ומביט עמוק אל תך עיניי, עמוק אל תוך נשמתי, ואני מרגישה כל כך פתוחה לפנייך, עייניך חודרות את כל המסכות שלי, את כל החומות שבניתי לעצמי מול העולם ונכנסות עמוק לתוכי, גורמות לי להרגיש אותך מבפנים.
"אני כבר שלך." אני עונה לך. ומקווה שתוכל לראות בעיניי כמה עומק ועוצמה יש מבחינתי בתוך המילים האלו.
"תסתכלי לי בעיניים" אתה שוב מצווה, ומחזיק בפני כדי שלא אוכל להסב את מבטי מעינייך החודרות. ובעודך מביט בי ואני זזה מעלייך אנו מסיימים ביחד. בדואט שלא יכל להיגמר בשום צורה אחרת. אתה בתוכי גם בגופך וגם בנשמך. ואני מקיפה אותך, פורסת עלייך את זרועותיי ומחבקת אותך בחוזקה.
"אני לא אתן לך לצאת אם לא תכריח אותי." לוחשת באוזנך בחיוך בעוד אני מנשקת באהבה את צווארך.
אנו נשארים כך דקות אחדות, מחובקים ומלוכדים. בסוף אתה מזיז אותי, אבל בעדינות, כאומר שזה רק לבינתיים ואנחנו שוב נחזור להיות כך בקרוב.

מבחינתי זה לא קרוב מספיק.