שבת בצהריים, רק שגם אתמול וגם שלשום זה הרגיש ככה, כמו שבת בצהריים. והחג הזה ממש נתח ונמתח.
סוכות מתקרב ואיתו אייקון (כנס מד"ב פנטזיה ומשחקי תפקידים למי שלא מכיר.).
ויש לי כל כך הרבה דברים להספיק עד אז, והמכונת תפירה שלי חסרת חיים שוב, למה עכשיו למה? כשיש רק עוד שבועיים לפני ואני צריכה לסיים כל כך הרבה... ואנשים סומכים עלי, אני לא יכולה לאכזב אותם, ועם החג הזה החנות תיקונים סגורה, וגם נגמר לי החוט הכחול כהה, וצריך לקנות אלבד ולצייר עליו לבנים עם גואש, ועוד יש את העבודה האמיתית שלי בדרך שגם לה אני צריכה להכין דברים. ואני לא מספיקה כלום והלחץ מתחיל לנשוף בעורפי.
ולא לשכוח להזמין כרטיסים מחר, אחרת לא ישארו לך...
זה אמור להיות רגוע בשבת בצהריים, אבל כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה כל הדברים שאני לא מספיקה.
פאוז
הוא עדיין בברצלונה. חוזר בשני או שלישי, הוא לא סגור על עצמו.
וחזרה ללחץ.
אני צריכה גם להספיק לאפות, ועוד לא סידרתי את החבלים. אולי אני אוותר על הרעיון ואסתפק בקאפקייק? במילא אני מזה גרועה בלנסות לשלוט, כלומר אפילו בפעם ההיא שניסיתי לסטור לו זה בסוף הפך לליטוף. אני יודעת מהחתול שהוא נהנה מזה, אבל אני לא בטוחה שאני אצליח לספק לו את החוויה הזאת.
אוף - אני לא מספיקה כלום!!!!
לפני 13 שנים. 1 באוקטובר 2011 בשעה 13:10