זה התחיל בעצם שלשום, דיברתי עם החתול והוא הכניס בי את האומץ לדבר איתך על כל הדברים האלו שכל כך מפריעים לי, אז ישר שלחתי לך הודעה בפייסבוק שאני רוצה לדבר איתך על כמה דברים לפני שהאומץ הזה יברח, ככה העברתי לך בעצם את הצורך לדובב אותי, וגם אם יברח לי האומץ שוב, אתה עדיין לא תוותר ותרצה לשמוע. לא ביב לך זמן לדבר באותו רגע, ואני ישר לקחתי את זה לעוד התחמקות "זה בסדר, זה באמת לא דחוף, זה בטח לא חשוב אפילו כמו שזה אולי נראה לי..." סיכמנו שנדבר למחרת טלפונית, כמובן שכשהמחרת הגיע כבר ברח לי האומץ מכל החורים ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי כדי לא להיות צריכה לדבר איתך על זה. לא התקשרתי אלייך כל היום וקיוויתי ששכחת מכל העסק, אבל זה אתה, ואתה לא תשכח כשאני סוף סוף מבקשת ממך לדבר על משהו. התקשר, שאלת, ניסיתי שוב להתחמק ואפילו חלקית הצלחתי, אמרתי שאני מעדיפה לעשות את זה פנים אל פנים, אבל עדיין לא שיחררת, אז נתתי לך חלקי מידע, אמרתי לך משהו שהוא מינורי בתור דוגמא. כנראה שזה לא היה מינורי מספיק. כי התשובה שלך הכניסה לי אגרוף חזק בבטן, מאז אני עוצרת את הדמעות. והגרוע מכל עדיין לא הגיע, זה יקרה היום, בעוד כמה שעות, כאשר תבוא אלי, תשב איתי, תחבק אותי, ותספר לי על כל הבחורות/בחורים שזיינת מהרגע שנהיינו ביחד. ואני לא בטוחה שאני עדיין אוכל לעצור את הדמעות.
כבר עכשיו הן מאיימות לפרוץ, רק בכתיבה של השורות האלו, בעוד אני גם מקבלת אסאמאס ממך במקביל ששואל אותי איך אני מרגישה.
איך לכל הרוחות נראה לך שאני מרגישה?
כואב לי, פיזית כואב לי. וזה הרי לא משנה מה אני אעשה או כמה אני אשתדל, אני לא לעולם לא אהיה מספיק עבורך.
אני יושבת וכותבת ובוכה, אבל באסמסים שאתה מתכתב איתי אני אומרת לך שהכל בסדר.
למה ששנינו נכאב? וזה לא שבאמת יש מה לעשות בנידון. הפתרון היחיד זה שאני אקום ואלך, אעזוב אותך ואת הכאב הזה, אבל אני לא מסוגלת, אני אוהבת אותך יותר מידיי, ובאיזשהו מקום אני כן מקבלת את זה שאני לא מספיק טובה בשביל אחד כמוך. ולעולם לא אהיה. כי מי אני בכלל? חסרת השכלה, חסרת כישרון, הדבר היחיד שאני יכולה לתת זה אהבה וסרטים - ומה זה שווה? בסופו של דבר הכי טוב שאני יכולה להשיג זה כאב, אז לפחות זה ממך, ממי שאני אוהבת, ממי שאני יודעת שבדרכו המעוותת גם אוהב אותי. והרי חוץ מזה אתה מר מושלם, צריך לקבל את הרע יחד עם הטוב, הם לעולם לא נפרדים. טוב, צריך להיכנס למקלחת כי אתה עוד מעט תגיע, והכי חשוב לשטוף את הפנים, כי אסור שתראה שבכיתי.
לפני 13 שנים. 10 באוקטובר 2011 בשעה 14:18