אחת הפגישות היותר מוצלחות שלנו.
עם כל הפחדים ועם כל הכאב שהיה לי לפני, כבר הכנתי את עצמי לגרוע ביותר, ציפיתי שהוא יגיד לי שיש לו עוד איזה 8 חברות ושאתה כל אחת מהן הוא אוהב יותר ממני.
שמחתי לטעות.
יש לו רק עוד בחור אחד שהוא שוכב איתו, והוא לא אוהב אותו, הוא סתם נהנה מהגיוון. איכשהו בחור יותר קל לי לקבל מאשר בחורה, אולי כי זה באמת משהו שאני יודעת שאני לא יכולה לתת לו. וכול עוד הוא לא אוהב אותו זה בכלל מרגיש לי יותר בטוח, הרגשות שלו עדיין רק שלי. לפחות זה משהו שאני יכולה לחזק את עצמי בו.
לפחות הוא הבטיח שהוא תמיד תמיד משתמש בקונדום.
עדיין לא יכולתי להגיד לו את מה שהיה לי הכי חשוב, אני מקווה שמתישהו אני אעזור את האומץ, ואוכל להגיד לו שאני יכולה להתמודד כמעט עם כל מה שהוא זורק עלי, אבל אני צריכה לדעת ולהרגיש שאני תמיד במקום הראשון וברגע שזה ישתנה אנחנו לא נוכל להמשיך. מתישהו אני אגיד לו את זה. זו הבטחה שעשיתי לעצמי, מתי בדיוק אני לא בטוחה, אבל זה יקרה, אני רק צריכה למצא את התיזמון והאומץ לכך.
הבחור המדהים הזה החליט שהוא עוזר לי בהכנות שלי לאייקון, ולמרות שאמרתי לו שאני לא רוצה להעביד אותו הוא בכל זאת לקח את הסכין היפנית והתחיל לעבור על כל השבלונות שהכנתי. ישבנו כמעט שלוש שעות, מקשיבים למוזיקה, מדברים וחותכים שבלונות. הוא קרא לזה שעת יצירה זוגית ואני די בטוחה שהסמקתי באותו רגע. אחרי זה ישבנו לראות סרט גיקים קורע מצחוק, מחובקים וצוחקים וכל כך מרוכזים בסרט, אני כל כך אוהבת את העובדה שגם חבר שלי גיק, אני לא חושבת שהייתי יכולה להסתדר עם בן זוג שלא היה מבין את כל הדברים האלו, שלא היה מתחבר להומור ולשפה הזאת.
כמובן שהיה סקס, והיה טוב, ואז ראינו עוד שני פרקים של הדוקטור והלכנו לישון.
הוא לא היה צריך לקום לעבודה הבוקר, אז יכולנו להישאר לישון ביחד עד מאוחר.
ובבוקר קמתי לפניו והכנתי לו תה. רציתי להכין גם פנקייקים אבל הוא אמר לי שהוא לא מסוגל לאכול בבוקר. דיברנו עוד קצת, איזה כייף לקום איתו בלי שהוא צריך ישר לברוח. וסקס בבוקר זו אחלה דרך לפתוח את היום.
באיזשהו שלב הצלחתי להביא את עצמי לשאול אותו אם יש משהו שחסר לו בסקס איתי, אם יש משהו שהוא רוצה שאני לא עושה. התשובה שלו הייתה פשוטה "את מדהימה ואני חושב שיש לנו עוד הרבה זמן עד שנצטרך גיוון בחיי המין שלנו."
ליוויתי אותו לאוטובוס והצטערתי שהלך. אבל יש לו לבנות סוכה וים של לימודים להשלים.
הוא השאיר אצלי זוג מכנסיים נוחות ("שיהיה לי כל פעם שאני בא").
יכול להיות שזו פשוט האופוריה שאופפת אותי עכשיו אחרי שביליתי איתו אבל עם כל הקושי, אני ממש מרוצה מאיך שהדברים מתקדמים בינינו.
לפני 13 שנים. 11 באוקטובר 2011 בשעה 11:50
