שני בבוקר, כולי קמה בבאסה כי הדברים ממש לא הולכים כמו שהם אמורים ללכת ואני לא עומדת בהספקים בעבודה והכל נופל לי על הראש, ובקיצור - באסה.
התוכניות אומרות שהיום הרבה עבודה ומחר עוד עבודה ואחרי זה הוא מגיע אלי, הנסיך שלי, הפרס המושלם על ההשקעה המטורפת שהולכת פה.
מרימה אליו צלצול, כי אני בבאסה והיד כבר לוחצת אומטית על מקש הקיצור.
שיחה קצרה, הוא עסוק, בישיבה, ידבר איתי עוד כמה דקות, כן הוא שומע שאני בבאסה, הוא יחזור אלי ברגע שיוכל.
שולחת אסאמאס במקום, זה מותר בישיבות. מנסה להקדים את המפגש איתו להיום במקום מחר. אני זקוקה לו, לזרועות המנחמות שלו.
אסאמאס חוזר, הוא לא בטוח שהוא יכול, יש לו הרבה עבודה על הראש, הוא יודיע לי יותר מאוחר.
היום עובר והוא לא חוזר אלי. בצהרי היום אני כבר מבינה שזה כנראה לא יקרה ושולחת לו אסאמאס שלא נורא, שנתראה מחר.
השעות ממשיכות לעבור ואני בינתיים קורסת בתוך ערמות בד. מה שייך למה? ואיפה הצד ההוא? והאם התפר הזה צריך להיות כאן או שמה יותר שמאלה? אני בחיים לא אספיק את כל זה עד אוקטובור, ואין שום סיכוי שאני אוכל להחזיר את ההלוואה הזאת, מתחרטת לחלוטין שנכנסתי לכל הפרוייקט הזה מלכתחילה.
השעה כבר יחסית מאוחרת (שמונה וחצי בערב מי ישמע, אפשר לחשוב שאני סבתא שמשכיבה את ניניה לישון) ואני יושבת עם אמא לעזור לה בכמה דברים אינטרנטיים.
הוא מתקשר, לצערי הרב אני מודיעה לו שאני בדיוק עם אימי ועל כן לא יכולה לדבר. ניתוק. חצי דקה עוברת והטלפון מצלצל שוב. זה שוב הוא, אני מתנצלת ומוסרת שאני עדיין עם אימי למרות הזמן הרב שעבר ועדיין איני פנויה, אני כבר ניגשת לנתק אבל אז אני שומעת אומר "אין בעיה, אבל אני יכול לחכות בפנים עד שתסיימו?"
_______________________________________________________
מסקנה - נסיך אמיתי שומע את הצורך גם דרך קול הבוקר שלך :)