כמה דברים קרו מאז, כמה דברים טובים :)
אני לא אתחיל לחפור עכשיו על הסופ"ש בכנרת כי ייצא ממני יותר מידיי מרמור על חלק מהמשתתפים, אני אנסה להתרכז בחיובי.
בסופו של דבר אפשר לסכם את הסופ"ש כמוצלח. חזרתי עם ישבן אדום ולא מהשמש :). בנוסף אני אצטרך למצא איך לכסות בצורה יותר אמינה את סימני האצבעות שנותרו על הצוואר שלי. בנוגע לתחושה האישית - כן, אני הכלבה שלו, ואוהבת כל רגע מזה.
בחלק היותר רגוע, אם אפשר להגדיר אותו כך...
אתמול הוא הגיע אליי אחרי שהרגשנו שהסופ"ש לא מיצה את עצמו לגמרי (אנשים נוספים באיזור גרמו לאיזושהי פגיעה קלה בחוויה.). הו הגיע מאוחר יחסית כי השאירו אותו במשרד עד שעות הערב הממש מאוחרות. הוא הגיע עייף ורעב.
כמובן שארוחת הערב שלו הייתה כבר מוכנה עוד לפני שהוא נכנס בדלת. כמובן שאיך שהוא הגיע אמרתי יפה שלום ושלחתי אותו לשבת בעודי מגישה לו את הארוחה החמה ובקבוק הבירה שלו בדיוק כמו שהוא אוהב.
הוא אכל, נרגע ונח בעוד אני מורידה את נעליו ומעסה את כפות רגליו.
כשסיים שאלתי אם הוא מעוניין להתקלח עכשיו על מנת שאוכל להכין לו את המקלחת. הוא הכריז שאני צריכה להתקלח יחד איתו. ניסיתי להסביר שכבר התקלחתי מוקדם יותר ושלא יהיה בריא לשיער שלי להיחפף פעמיים באותו יום (כי הרי הוא לא יכול להתקלח יחד איתי בלי להרטיב לי את השיער). ההסבר שלי נחסם. הלכתי להכין את המקלחת ולאחר מספר שניות הוא נכנס אחרי. מתחיל להפשיט אותי ולגעת בי בחושניות. ניסיתי להסתובב אליו על מנת להפשיט גם אותו, אבל הוא חסם אותי, עוצר אותי עם הגב אליו ומניח את אצבעותיו על צווארי, כל תנועה שלי גורמת להתחזקות האחיזה.
"פתחי את המים" ואני מסובבת את הברז לפי הפקודה. הזרם מקפיא והוא דוחף אותי לתוכו. אני מנסה לווסת את טמפרטורה המים וחוטפת על כך מכה חזקה בישבן. בעודי עומדת בתוך המים הקפואים הוא מוריד את בגדיו. תנועת משיכה חזקה מפילה אותי לרצפה ובעוד זרם המים מעוור את עיני הוא מסובב אותי אליו ודוחף את איברו לפי. "זה מה שרצית לא?" אני שומעת את החיוך בקולו. אני לא עונה, רק ממשיכה למצוץ, מנסה להתעלם מהזרם הקפוא שממשיך לרדת עלי מלמעלה.
אני מרגישה את ידו אוחזת בשיערי ומכוונת אותי לפי רצונו בעוד הזרם מתחיל אט אט להתחמם. לאחר דקות ספורות הוא מרים ודוחף אותי על קיר המקלחת, הרחק מן המים, אל הקרמיקה הקרה גם כן. בשלב הזה כל גופי מצטמרר מהקור ופיטמותי קשיחות לגמרי. הוא נעמד בתוך המים בעצמו, דוחף אותי עם ידו האחת אל הקיר ונוגע בעצמו בידו האחרת, נהנה מהמצוקה שלי ומחום המים בו זמנית.
ידו שעד עכשיו החזיקה אותי צמודה לקיר מלטפת אותי בעדינות בגב, מלטפת ושורטת לסירוגין. אני מנסה לשלוח את ידי לגעת בו מאחורי גבי ומקבלת עוד מכה הגונה על הישבן "לא הרשתי לך לגעת!". אני מקבלת את הדברים ומחזירה את ידיי למקומן. קשה לי להחזיק אותן שם, קשה לי שלא לגעת בו, ובעוד אני נאבקת עם עצמי לא לשלוח את ידי אליו הוא ממשיך לגעת בי, חופן את שדי בידיו, מחליק אותן מידיי פעם למטה. נוגע באיברי ובודק אם הרטיבות היא מהמים או מתוכי.
אחרי דקה שתיים הוא נכנס אליי, בהפתעה ובלי שום הכנה מראש, אפילו לא הרגשתי אותו מתקרב. הוא נכנס בכוח וגופו מצמיד אותי אפילו יותר אל תוך הקיר. אני מנסה לדחוף חזרה אבל סטירה מצלצלת מזכירה לי שאסור לי לזוז. הוא חודר אלי שוב ושוב, וכל כניסה שלו דוחפת אותי חזק יותר אל הקיר עד שברכי ומצחי מתמלאים סימנים כחולים. הוא ממשיך לדחוף ומחזיק אותי בכתפיים בכל הכוח שלא אוכל לזוז. וכל כניסה שלו אליי רק מרגשת אותי יותר, כל יציאה גורמת לי לאבל ואני מחכה בחוסר נשימה שרק יחדור שוב.
הוא מפסיק ומושך אותי מחוץ למקלחת, מכופף אותי מעול הכיור וממשיך לחדור. כל פעם חזק יותר ויותר. וכל פעם שאני טיפה זזה, טיפה מנסה לשנות לתנוחה קצת פחות כואבת, קצת יותר נוחה, כל פעם הוא מוריד לי סטירה.
אני מבקשת לגמור ומקבלת סירוב, אני מתחננת ועדיין אין אישור. הוא תופס את צווארי וחונק אותי, ואני כבר כמעט ומתפוצצת אבל נשבעת לעצמי להחזיק מעמד. הוא גומר, ואני מרגישה אותי מתפוצץ בתוכי וכמעט מתפוצצת בעצמי. אבל הוא עדיין לא מרשה.
הוא אוסף אותי אליו, רואה כמה אני משתוקקת למגעו, לאישור לפורקן. הוא מחבק אותי ומנענע בראשו בשלילה, מחייך את החיוך הממזרי שלו.
אנחנו מסיימים להתקלח, הוא חופף את שיערי בעדינות ואני מסבנת אותו באהבה.
אנחנו הולכים לישון, אני עדיין רגישה והוא ממשיך לשמור אותי חמה בנגיעות קלות, אבל ללא אישור גמירה.
בבוקר, לפני שהשעון מצלצל אני מתעוררת כשידו נמצאת בתוכי ממשיכה את מה שהוא התחיל בערב הקודם. נוגעת ומרטיבה אותי. אני על התפוצצות וכבר לא יכולה להחזיק יותר. הוא מחייך אליי "עכשיו מותר לך".
הוא קם להתלבש. אחרי שאני מצליחה לאסוף את עצמי אני קמה להכין לו קפה.
"אז מה שרצית נכון?" ואני מחייכת את החיוך הביישני שלי.
"אתה יודע שאני לא מרגישה בנוח לדבר על זה... אבל נראה לי שהעוצמה שהרגשתי היום בבוקר יכולה להעיד במקום המילים שלי."
הוא מחייך, שותה את הקפה שלו, מנשק אותי לשלום והולך לעבודה.
"בוקר טוב" אני שולחת מאחוריו.
"והוא מעבר לכתפו עונה לי "בוקר נפלא".