וכך עוברת עוד שנה ונראה שכל המתים ימשיכו למות ולא תהיה שום תחייה אלוהית. ואולי זה עדיף, כי אני לא בטוחה מה הייתי אומרת לך אם היית חוזר פתאום.
אולי שאני עדיין כועסת, כן, גם שבע שנים אחרי.
אולי שאני עדיין כואבת ואתה עדיין חסר.
אולי הייתי סוטרת ואז ישר מחבקת חזק.
אולי הייתי פשוט מפחדת שבמהרה שוב תברח.
זוכר את השיר שכתבתי לך, השיר שלך שנכתב בדיוק שנה לפני שעשית את זה לעצמך?
השיר הזה עדיין מתנגן לי בראש כל שנה ביום שלך, התזכורת הפרטית שלי ליום שבוא עזבת.
זה לא משנה כמה שנים יעברו כנראה, אני אף פעם לא אפסיק לבכות אותך.
מקווה שטוב לך שם איפה שזה לא יהיה.
מקווה שעכשיו אתה מחייך חיוך אמיתי ולא ציני, חיוך שבא מהלב.
"הוא הלך" - נכתב ב28.9.04
בשעה הזאת מחר
תסתכלו אל השמיים.
בשעה הזאת מחר
עם דמעות בעיניים.
"למה הוא הלך?"
תשאלו את עצמכם
עם תפילה של מלאך
עמוק בליבכם.
זהו, זה נגמר
פשוט לא היה לו נעים.
זהו, זה נגמר
הוא כבר לא בן החיים.
בשעה הזאת מחר
תסתכלו על השמיים.
בשעה הזאת מחר
עם דמעות בעיניים.
שבע שנים אחרי - יהי זכרו ברוך.