הוא עסוק במחשב, לומד, לא נותן לי יחס. ככה זה... בשבות הוא הוא לומד, וגם אם אני שם אני אוויר כי הלימודים יותר חשובים.
כל שבת זה כך. והיום נמאס לי, אני רוצה יחס. נכנסתי מתחת לשולחן וישבתי לרגליו, הוא עדיין התעלם ממני, מכיר כבר את העובדה שאני מציקה לו מידיי פעם ומתעקש להתעלם.
בשנייה הראשונה שנגעתי בו הייתה איזה תנועה קלה שבקלות, אבל הבחור שלי עקשן ועל כן לא יראה כניעה לתאוות הבשר.
פתחתי את מכנסיו והוא עדיין מתעלם, להפשיל את תחתוניו הייתה משימה קשה ביותר היום והוא סירב לשתף פעולה, רק אחרי שנשכתי אותו בירך והוא קפץ רק אז הצלחתי להפשיט אותו לגמריי.
ואני מתחילה לנשק וללק, לשחק ולינוק. לאט לאט הבחור שלי מתקשה, למרות חוסר רצונו ולמרות התעקשותו לנסות להתעלם ממני,העקשנות שלי התגלתה כחזקה יותר.
אני ממשיכה את עבודתי מאושרת מחוסר היכולת של איברו לשתף פעולה עם רצונותיו, מגניבה מידיי פעם מבט אל פניו, הן עדיין מרוכזות במסך, אך האישונים לא זזים כמקודם, הקריאה נפסקה.
לאחר דקות נוספות אני מגניבה שוב מבט, הבחור שלי מסתכל עלי, מבטו משועשע וכועס כאחד. לא יודע אם לכעוס על שהפרעתי לו בלימודים או לשמוח על המצב הנוכחי.
הוא מחליט לוותר לי הפעם, שם יד על ראשי ומעביר ליטוף מלא חיבה, ואז אצבעותיו תופסות בשיערי בחוזקה והוא מתחיל להזיז עצמו בכוח בתוף פי. מזיין לי את הפה ולא מפסיק להביט בי מביטה בו מלמטה.
כשהוא לבסוף משחרר לתוך פי אני כמעט ונחנקת מהעוצמה. הוא מנקה את עצמו עם מגבון לח ורק לאחר מכן מושיט גם לי אחד. הוא פונה להמשיך בלימודיו, מחזיר את מבטו למסך ואישוניו שוב זזים בקצב הקריאה.
אני מנקה את את עצמי, שמחה שזה היה ועצובה שכבר נגמר.
אני מרגישה את ידו מקרבת את ראשי ומניחה אותו על ירכו, ואז ידו מלטפת אותי ברכות עדינה ונהדרת.
הוא עדיין לומד, עדיין עסוק ואינו מתייחס. אבל אני כבר לא אוויר.
