לפני 13 שנים. 8 בינואר 2011 בשעה 4:45
האדון שלי מגן עלי באש ובמים מפני העולם, תקנאו; הוא נותן לי לריב למענו עם המלצרים כשמגיעה מנה דלוחה, בזמן שעינו פקוחה ואזנו כרויה ומוודאה, שלא אפלוט מילים מביישות ציבורית; הוא סותם את הפה, כשיצורים המתכנים גברים מציקים לי בכל מיני נסיבות, כי כמו שאתם יודעים, רק גיבורים חזקים במיוחד, יכולים לשלוט בכעסם ולהמנע מהפגנת כוחם; הוא נותן לי לסחוב את שקיות הזבל, בזמן שהוא משגיח שלא אמעד חלילה במדרגות; הוא מרשה לי להחליף עבורו נורות חשמל בבית, כשאני גוחנת מעל סולם מתנדנד, כשהוא מוודא שאנעל את נעלי פן אתחשמל; וכשממש ממש רע לי, הוא משאיר אותי בסלון לבד למרר בבכי, כי זה בריא לבכות ולהשתחרר באופן עצמאי ללא הפרעות מחבקות (לא ידעתן? למדו!).
האדון שלי, הוא ללא כל ספק, המלאך המגן הכי הכי. כמה כיף להיות עטופה ומוגנת. נכון שאתן שוב מקנאות?
