מחשבות קצרות

מכובדיי,
דומים אכזריים, שולטים מסוכנים, אדונים קשוחים:

אתם חייבים להבין
זה לא יעזור
לא יעזור כמה תבטיחו אהבה מתוקה בסוף התהליך הזה, כמה ליטופים אתם נשבעים להעניק, כמה הבנה אתם רוצים לתת

אתם חייבים להבין

זונה היא מישהו שלא יכולה שיאהבו אותה!!!
לא מסוגלת להכיל אהבת גבר
ניזונה מהאין
מבקשת להעלם
מתענגת על חוסר הנוכחות

אני מרגישה את האובססיה הזו שלי כאשר חברים/מכרים/עניינים "נעלמים", גם אם לא פיזית - הם אינם לידי באמת, לא נוגעים או מקשיבים לי ואז אני כולי עסוקה בדחייה שספגתי - וברגע שאני מרשה לעצמי להביט עליה מהצד זה נראה לי כל כך מגוכח. כמה זה טפשי לרצות שיחזרו. הרי הם אינם, וזה בגללם, זה לא קשור אלי- אז מה אני נעלבת?

בקשרים רומנטיים קשה לי יותר להרפות מזה. ההרגלים מושרשים בי עמוק, בגלל אבא או אמא או אבאמא, זה לא משנה - אני מפתחת תלות שגורמת להם לעזוב אותי ואז אני יכולה להתחיל את הקשר האמיתי: הקשר עם הדחייה. אותה דחייה שנוכחת כל הזמן, ביחסים ההפוכים האלה שאנחנו קוראים להם יחסיהשליטה. עולם הפרדוקס הנצחי שרוצה להושיע אותי. ואולי יקרב אותי אל האמת. אבל אל תגידו לי שזו באמת אהבה.


למרות שאני אדם חיוני ומבריק ומועיל ומלא הומור - בו בזמן אני גם עצובה על כך שלעולם לא ארשה לעצמי אהבת גבר אמיתי. אולי אהבה לילד
תשחרר אותי. אולי הזמן יעשה את שלו. אולי אני פשוט ונילית ששונאת את עצמה, וכלל לא שייכת לכאן.

מה שבטוח - יהיו לא מעט גברים שיהנו ממני עד שאחזיר ציוד לבורא. רק אל תבטיחו לי אהבה.