מחשבות קצרות

אני נזכרת בו עכשיו, מתוך השפעת המעייפת הזו שכבלה אותי למיטה ולכלוב, וזה גורם לי לחייך משני טעמים:
א. הוא הפך מאז לטיפה מפורסם (בחוגים מסויימים)
ב. לא ידעתי בכלל שהוא אדון שלי

אני מניחה שב' משותפת לרבים מאיתנו, שאת חווית השליטה הראשונה שלהם לא ידעו לשייך לזרם מוגדר. אני פשוט יודעת שבאתי, קיבלתי מכות, מצצתי עמוק, קראו לי זונה, והלכתי הביתה. ככה שנים, בתדירות משתנה. היה כיף. הייתה בו עוצמה.

מאז הפעם הראשונה שבה נפגשנו, שהייתה בנסיבות מאוד ורבליות ושכלתניות - מעולם לא דיברנו. והוא איש חכם מאוד, רבים ממכריי חושבים שהוא גאון (חלקם לא ידעו שאת הסמים שעישנו יחד השגתי ממנו, בעבור מציצה טובה), ואני מניחה שגם הוא מודע למעלותיי - אבל מעולם לא דיברנו מאז הפעם ההיא. הדברים היו ברורים ומוסכמים מאז, בלי צורך בהסברים מפורשים. קשר כזה, כל כך אילם ומובן מאליו, לא מוצאים כל יום.

הסתובבנו באותם מעגלים, עסקנו בתחומים משיקים, הכרנו את אותם האנשים - והייתה תקופה שאפילו גרנו מאוד קרוב. לפעמים היינו רואים אחד את השנייה ברחוב והייתי מרגישה איך כל המרחב עוצר ומתחשמל כי אנחנו עכשיו עומדים האחד מול השנייה. פעם כתבתי סיפור על זה שאנחנו עומדים באמצע הרחוב ומנהלים מלחמת עיניים, כמו שהיינו ילדים ואסור למצמץ. פשוט עומדים ובוהים זה בזו, וככה זה נמשך שעות, ואז ימים ושבועות ושנים. עד שהרחוב כולו משתנה, ורק אנחנו עומדים ונועצים.

המחשב שבו נמצא הסיפור הזה קרס, ואני לא יודעת איפה יש גיבוי.
הוא לא היה גבר אטרקטיבי במיוחד, אבל היו לו עיניים יפות, אני חושבת.