מחשבות קצרות

מה יהיה?
החום ממשיך לעלות והזיכרונות צפים איתו
ובמקום למנן את הטקסטים לאחד ביום כמו שרציתי, הם פורצים ממני
טוב נו, זה או זה או ערוץ 20

אני אוהבת מכות ספונטניות
לא הצלפות, לא מלקות
לא עונשים מבוקרים
אלא התפרצויות זעם של גבר אלים, כמו מובטל עצבני שחזר מהמרכז המסחרי עם ריח על עראק ופיוזים קצרים
רק תגידי משהו לא במקום, ותחטפי
(אגב, בסלנג האמריקאי קוראים למה שאנחנו מכנים "גופיות סבא" בשם "wife beater", זה סממן גזעני כלפי הערסים האיטלקים סטייל ג'רזי שור - שלא תגידו שאין לאמריקאים הומור)

אני אוהבת את הזעם, האלימות הטוטאלית, הדרמה שברגע הזה - לא את הכאב, הוא לא חייב להיות גדול
את השואו שנותן לי הגבר האלים, שואו נהדר ואני בשורה הראשונה כסא אמצעי
אני אוהבת את עצמי כשאני מקבלת מכות כאלה
אישה שיכולה לקום מהרצפה אחרי סטירה שהפילה אותה לשם, ובעיטות בצלעותיה, ולהמשיך כאילו לא קרה כלום - זו חתיכת אישה


נו מה יהיה?
חייבת להחלים במהרה ולחזור לחיים שלי
או שאשתגע מרוב מחשבות כאלה וגלישה כאן...