נעדרתי זמן מה
ואולי אעדר שוב
עדיין לא מחפשת להכיר כאן אף אחד חוץ מעצמי
זו תקופה של המון התבוננות פנימית
כאילו משהו בגוף שלי יודע שזה סוף של תקופה והתחלה של תקופה אחרת
ואני מסתכלת לאחור
ולפעמים לא יודעת מי זו
מי זו שחיה כל כך הרבה שנים, בכזה הדוניזם טוטאלי?
התעוררה בצהריים, התמתחה במיטה, הסתובבה בשכונה ההיא -כן ההיא, עם האמנים והבודדים
ישבה בקפה, אכלה בוקר ולפעמים ישר אחרי זה גם צהריים
דיברה, צ'יטטה, סימסה, ישנה, אוננה, הזדיינה
עשתה מסאג' בעזרת הכורסא המשוכללת
ובארבע AM תמיד יצאה להגיד לילה טוב ליום הזה, עם הכלבה, ותמיד עישנה שם סיגריה אחרונה
לא משנה מי היה בא
תמיד נשארה לבד בסוף, שונאת את עצמה אבל גם נורא מרוצה
מפונקת, מפוטמת, מפונדרקת
תאוותנית כזו
קוראת תיגר על השנים, על הגיל
לא לוקחת אחריות
ומשהו השתנה
ועומד להשתנות יותר
אני עומדת להתחיל לחיות לא רק בשביל עצמי
זה לא מפחיד אותי. אני מוכנה לקחת אחריות
אבל רבאק, מתחילה להסתכל אחורה ברומנטיזציה של זמן - למרות שזה היה רק לפני שנה...
אחלו לי בהצלחה
לפני 12 שנים. 13 בינואר 2012 בשעה 21:15
