ללא מסכות

בסופ"ש התקבלה ממנה הודעת טקסט: "איש לא נגע בי ככה קודם".

זו היתה ההתנסות הראשונה שלה כונילית. לאחריה היא נעלמה לכמה ימים עד להודעה זו. ניכר היה שהיא זקוקה לזמן לעכל את עוצמת החוויה שחוותה.

בערב שלמחרת, הזמנתי אותה אלי שוב וקיימנו שיחה. השיחה הדגישה מבוכה גדולה מצידה מחד, בד בבד עם רצון להבין, להעמיק, ללמוד ולחוות עוד ממה שהיא גילתה בתוכה.

עודדתי אותה לשתף את מה שמתחולל בה.

באופן טבעי, השאלות שלה הביעו חשש, בצד סקרנות. גם ריגוש. היו דברים שהתייחסתי אליהם. על דברים אחרים החלטתי שלא נשוחח.
תובנות נוספות, יתגלו עם הזמן דרך עיבוד החוויה שלה.

אחד הנושאים שכן שוחחנו עליהם, הוא החשיבות של התהליך שהיא תעבור כחלק מהעיצוב מחדש שלה. כפי שסוכם.

אפרת שכבה על הספה, הניחה את ראשה על ירכי והנהנה למשמע דברי בעיניים גדולות ומלאות רגישות, בזמן שאני מלטף את שיערה סביב אוזנה.

שוחחנו על התחושות שהתעוררו שם בפנים בעקבות החוויה שהיא חוותה לראשונה בחייה. חלקן מבלבלות ומורכבות מבחינתה.
למרות שתמיד הרגישה שיש לחוויה הזו צורה בתוכה, היא מעולם לא העזה להטות את ראשה לאחור, לפעור את פיה ולהכיל את הטעם שיש בצורה שהיא כ"כ חששה ממנה וכ"כ רצתה לעמוד מולה בו בעת.

היום אנו מפקיעים את הגוף שלך ממך, הודעתי.
היא הגיבה בשתיקה והנהנה כשאני ממשיך ללטף את שיערה.
- את תחווי את עצמך כמביטה על דמותך שלך מבחוץ. כמו דרך חלון. או מסך שמציג אותך.

משם הזה נצפה בך שניינו.
- בתהליך שאת עוברת, בהתמסרות המוחלטת, ביכולת שלך לדמיין עצמך מלוכלכת ולומר "רוצה". בצפיה בעצמך משתגלת כמו זרה שמביטה בך לצד המיטה.

ללא אינטלקט, ללא מחשבה, ללא "מה נכון", "מה צריך", "מה אסור" ו"מה מותר". יחד, ניצור ממך משהו חדש. היום תחלי לפתח חוסר אכפתיות לביקורת שאת מדמיינת זה שנים מפי כל האנשים היקרים לך שסובבים אותך, אילו רק היו יודעים כמה את שלמה עם הבחירה לאפשר לגופך לחוות מעשים שמטלטלים את נפשך.

כשאנו מביטים בך יחד במסך דמיוני שאת מתקיימת בו ומשוחחים "עליה", ולמשמע המילים הללו, את פולטת לפתע באוזני בלחש "אתה עומד לדפוק 'אותה' חזק?".

אני שואל מה את רואה. את משתתקת לרגע, עוצמת עיניים ומתארת לי מה נעשה לך שם,

במוניטור שיצרנו.

את רואה עצמך משוגלת כשאת זועקת מהמסך כפי שמוחך לא שמע מעולם את גופו זועק כך מגרונך. אני מרגיש כמה את מרוגשת מהטרנספורמציה שחלה בך. מי שכל ילדותה, נערותה וחייה גדלה כילדה טובה, צייתנית ומאופקת, מגלה לפתע את הנתיב המשחרר לכל המקומות האסורים שמנעה מעצמה. כגודל האיפוק לאורך השנים, גודל ההתפרצות.

המקומות האלה נוגעים בדחפים קמאיים ופראיים שתמיד היו קיימים בחזות העדינה של הילדה הטובה, שתחתיה נפש רגישה ושברירית. אין בזה שום סתירה בעיני. נהפוכו.

- "נותיר ממך רק מעטפת", אני מאשר לה את מחשבותיה.

"את התוכן שלך- נרוקן", אני מודיע לה.

"תחילה יציף אותך חומר מעכל, כפי שעכביש מזריק אנזים פירוק לתוך קורבנותיו.

אחר כך, הלשד שלך ירוקן מתוכך ותיוותר ממך רק הקליפה. כך, תתמוטטי לידי מרוקנת ועם מבט מזוגג כשאין בתוכך דבר.

או אז, ניצור ממך משהו חדש.

מהמקום הזה אפרת, ניצור את ה"אני הפנימי" החליפי שלך שכה חששת להעלות על דעתך עד כה".

אפרת שתקה.

בהוראתי,  פערה את פיה והמתינה.

  https://www.stanwinstonschool.com/ckeditor_assets/pictures/680/content_tumblr_mapyuqyasz1rhq7xgo1_500.jpg 

אני לא נוהג לקיים קשר עם מי שיש להן בני זוג.
רעות היתה יוצאת דופן בכלל הזה.

היא בת 24, בת יחידה. הילדה הטובה של ההורים. כזו שעשתה תמיד מה שחינוך, החברה והמשפחה ציפו. 
מסלול חייה היה  מאוד "נכון" ומקובל, עם עבודה סולידית ולימודים שההורים מימנו לה. אך למרות שמעולם
לא היה בה צד פרוע מוחצן, תמיד קינן בה צורך עמוק ומטלטל להרגיש מלוכלכת. הצורך הזה היה קיים בה
מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא רק לא ידעה להסביר את התחושה הזו.

יצא לנו להכיר במקרה. כשהבטתי בה, הרגשתי מיד שיש משהו נוסף מאחורי פני הילדה הטובה.
המבט האבוד שלה כאילו ביקש מישהו שיחשוף מה שיש בה, מבלי שהיא עצמה תהיה צריכה לבטא את מה שהיא מתאווה לו.

יש לה חבר מזה 4 שנים. ערן, סטודנט מצטיין למדעי המחשב. מבחינתו, רעות היא הדבר הכי טהור וזך שהוא פגש. 
לתחושתו מצא את אשת חייו. אך למעשה, אין לו מושג מה באמת יש מאחורי עיניי האיילה החומות והרגישות.
מעולם לא היה לו. 

ברעות היה משהו ששום פקולטה במדעים לא יכולה לחשוף. הכמיהה בכל נים מנימי נפשה, בכל עורק, ותא בגופה-
להרגיש זנותית בידיו של גבר כוחני. -תחושה שלחרדתה רק מתגברת עם השנים. לא משנה  עד כמה היא מנסה להסתיר
את מה שפועם בה תחת החזות המהוגנת, את תחושות הזנותיות שהיא מרגישה תדיר כפולסים חשמליים שמתחילים כמעין
התכווצות בבטן התחתונה ומתפשטים כמעגלי זרם נעים סביב כל פתחיה- היא אינה מסוגלת לרסן.

ככל שהיא מנסה לשכנע את עצמה שבן זוגה הוא הבחירה הנכונה שתביא שלווה לחייה, שהוא יוכל להיות אבא טוב,
שיהיו לה חיים טובים איתו- תמיד ממשיך לקנן בה הצורך שיגיע גבר זר שיביט לתוך עיניה עמוק, יכניס את ידו במכה אחת 
לתוך החזה שלה, ישלוף מתוכה את ליבה הפועם וילוש אותו מול עיניה המעורפלות כשהוא מתאר לה בלחש כיצד הוא עומד
לבקע לה את פי הטבעת. או אז, רעות תפרוש את ידיה לאחור ככשיערה פזור כמו קורבן שהשלים עם הקרבתו,
תתמסר לצדדים הכי אפלים שבה שהיא מנסה לא להתעמת עימם, ותעריך כל הלימה של זכרותו של השולט אל תוך גופה,
תוך שהוא מנתץ את כל המסכות שהיא דאגה לטפח משך שנים ואגב כך יוצר ממנה רעות חדשה. - אישה שהיא גוף המתקיים
סביב פתחיו. נבעלת, נאנקת, נרעדת, מחובקת ופעורה כפי שלא היתה בחייה.

באותו ערב היא סיפרה שהיא כבר שנתיים עם אותו חבר. כמה שעות מאוחר יותר, כשפי הטבעת שלה קרוע מאהבה,
השפתיים שלה אדומות כדם ופועמות שימוש אינטנסיבי ופטמותיה נוקשות ומאורכות, היא לחשה לי "אל תפסיק להשתמש בי"
כשהיא מחובקת ומתנשפת.  חצי שעה לאחר מכן, היא כבר היתה בדרכה לאסוף את בן זוגה לארוחת שישי אצל ההורים.

סביב שולחן ערב שישי יושבת כל משפחתה. החבר יושב לצידה ומחזיק בידה תחת המפה הפרחונית. אותה יד שניגבה שעה
קודם את  שפתיה מהרטיבות שפיה ייצר בתגובה לזכרות שפלשה לתוכו.
הסבתא שואלת לפתע "נו רעותיל'ה. אני בגילך כבר היה לי את אבא שלך, את יודעת?" כשהיא מביטה אל עבר החבר
ומחייכת. אביה ואימא של רעות מגניבים אל הילדה הטובה שלהם מבט שואל ולא משערים בנפשם שהחיוך הנבוך של רעות,
אינו בתגובה לשאלת סבתא.
היא כל כך רצתה לזעוק עד כמה מטלטלת התחושה שהיא מרגישה לראשונה בחייה, כשפעלה בניגוד לכל מה שחונכה על פיו,
בניגוד לכל המוסכמות שחיה לפיהן, ללא התנגדויות, ללא אותם גינונים של "אריזת ילדה מהוגנת" שמאסה בם באותו אחר צהריים של שישי.

ידו של החבר על ירכה על ירכה של רעות תחת השולחן והוא מגניב אליה חצי מבט.
אילו רק ידע עד כמה היא פעורה כרגע בחלק התחתון של גופה שנוגע במושב שלצידו ואיזו תערובת של נוזל זכרות שהשולט שלה העניק
לתוכה ומיצים נשיים שגופה שחרר בתגובה אליו, הפתחים שלה עדיין פולטים.
היא מושיטה את ידה אל קערת הסלט וזרועה נוגעת ברפרוף בפטמה שלה על פני חולצתה הדקה. היא מרגישה עד כמה היא רגישה
ונוקשה וזה מיד גורם לה לחכך את ישבנה על הכסא בחוסר שקט. היא עושה זאת בתמימות בפני הנוכחים, כאילו למצוא נקודה נוחה
יותר על הכיסא וסופגת אגב כך את הרטיבות שמופרשת ממנה מפתחה אל תחתוניה.
היא נהנית מתחושת הנוזלים שגופה פולט. הם מזכירים לה עבור מה היא נוצרה.

שפתיה שרק לפני כמה שעות עטפו זין והובילו אותו בתשוקה אל גרונה, לא יכולות לסבול את היעדרות השולט שלה מפיה והיא מיד
דוחפת לפיה חתיכת ירק גדולה, יונקת אותו ומערסלת אותה בלשונה, כאילו היה זה אותו איבר חם שהחליק על כל גבשושית בלשונה
בתובענות אל עבר עומקה של רעות. זו התחושה היחידה שמרגיעה אותה כרגע.

התחושה הזו מפחידה אותה, אך גם גורמת לה להרגיש כל כך שלמה. היא נזכרת כיצד השתפדה לפני כמה שעות תחת גוף שהידק
אותה אליו וקדח את מעמקי מעוז נשיותה בתובענות אין קץ, כשהיא פזורה על מיטה זרה שלא הכירה כמה שעות קודם ושרגליה מונפות
מעלה בהענקה אינסופית. שם היא פיסקה חזק את ירכיה בידיה בתנוחה שתמיד הרגישה לה מאוד זולה מחד, אך מחוברת מאוד למה
שמתחולל בה בפנים מאידך. כל זאת בזמן שהחבר שוקד על לימודיו בדירתם. היא לא יכלה באותם רגעים לחשוב עד כמה המעשה שלה נורא.
המוח שלה לא יכול היה לעצור את מה שהוא היה זקוק לו כל כך באמצעות הגוף של רעות. היא שוכבת כך פעורה ומקבלת לתוכה את
הגבר הזר שבוטש שוב ושוב את החור שלה, הזקוק כל כך לכוחניות הבועלת הזו, כדי להביא קצת מרגוע לגוף שסביבו.

באופן לא רצוני לחלוטין, גופה, רגליה וזרועותיה התהדקו ונצמדו אל הגבר שעימת אותה לראשונה בחייה
עם מי היא באמת מתחת לכל השכבות ופני הבת הטובה. הוא בעל אותה בנוקשות שוב ושוב, עד שמבטה השתנה והפך
מזוגג ופיה פלט אנקות אוויר בכל הלימה של גופו לתוכה. אנקות שהפכו בשלב מסויים לזעקות קצובות של כאב ושחרור.
זעקות שהחבר ששקד על לימודיו בדירתם באותן שעות, מעולם לא שמע מפיה של רעות. רעות אין ספק שרעות עברה
חוויה מעצבת ועמוקה שהיא היתה זקוקה לעבור מזמן. בן זוגה כבר יקבל אותה שונה הערב. 

למעשה, לא היתה לרעות כל בחירה אמיתית. משהו קדמוני וחייתי פרץ ממנה. ברגעים הללו, לא אכפת היה לה שבחור ממתין
לה שתשוב לביתם המעוצב בקפידה לפי מגע ידה, לא היה אכפת לה שהעיניים שלתוכן יביטו הוריה בשולחן ארוחת ערב שישי כבר לא
יהיו אותן עיניים תמימות. 
היא נהנית מתחושת הלכלוך. אותה תחושה שהיא רוצה לזעוק שקיימת בה עד כאב כבר שנים, מצאה היום פורקן שגרם לה
להרגיש מאושרת לראשונה בחייה.
רעות וערן נישאו בחורף.