שיר של וניל ולייטקס

למרגלותיה שטיח, צמרותיהן של הוניליות והכלבות לפניה.

מעליה השמיים. תחומים באסקופה שלי.

כשאני חובק, היא נעלמת, נאלמת.

כשאני חושק היא מצייתת, צועקת, מתרגעת ונרעדת.

המלכה היא תמיד שפחתו של המלך.

ואם לא מלכה, לא יהה מלך.

אין פינות בגופה שלא אדע.

אין פינות בנשמתה שלא אגע.

אין קושיה או צוקה מעלינו. אין דבר מה חסוי ביננו.

לעצמה בלבד לא תשאיר דבר וגם לאדוניה מפניה לא נשאר.

חולשים על הכל. היא הקנבס, אני המכחול.

לא ראיתי דרך אחרת.