שיר של וניל ולייטקס

לאן שתלך, בכל מקום ונוף

מישהו כבר ישב שם, למרגלות הר, או מול החוף.

ולפעמים אני תוהה מי ישב כאן לפני,

את מי לטפה הרוח

ומי ישתאה כך אחרי.

וברגעים, תובע בלעדיות על כל הנראה,

על הריחות והיופי, על איך שנעצרו להם למען הלך לאה.

ומישהו אולי יחרה אחרי מיד אחרי שאקום

או אולי יעמוד המקום בשממונו כך חתום.

אולי בכלל מישהו עמד והביט מעל כתפי

אך באותה פיסת הזמן, היינו רק המקום ואנוכי.