שיר של וניל ולייטקס

שנים שאני וליידי סאפיו מפלרטטים.

בעיקר רומנים קצרים ומזדמנים.

כי ככה.

והנה, סוף הוניל ממשמש ובא והיא, למרות שלא קראתי לה ובטח ובטח שלא חיפשתי אותה

באה מקצה החדר ובעטה בי, היישר בחיבור הקורות.

"מה את עושה כאן"?

"אני פה והפעם, בכדי להשאר!"

"את לא צעירה מדי?"

"אולי, אבל אני יכולה להתבגר. הבה ננסה ונראה"

טוב, אולי ננסה.

ואני עסוק מדי ולא מקבל פניות ולא רוצה יותר להיות בין לבין...

אדם מתכנן תוכניות (או את העדרן) והסאפיו צוחקת לו בפנים.