חדר המראות שלי

אם זה לא היה קורה לי עצמי, אולי לא הייתי מאמינה שזה אפשרי עד כדי כך.

שאנשים יכולים להשתנות.

אבל זה קרה לי.

לא ברגע.

לא בכוונה.

לא בהחלטה.

לא כל כך מהר.

אבל השתנתי.

שינוי כל כך מהותי, שהבלוג הזה שפעם כל כך שיקף אותי ( את מי שהייתי) ושהייתי מפנה אליו ואל פוסטים ספציפיים, את מי שביקש להכיר אותי… כבר ברובו ככולו לא רלוונטי.

לקרוא אותו זה לקרוא על מישהי אחרת.

לא ברמה של אייפון 1 לעומת אייפון 12

אלא ברמה של נוקיה 6120 לעומת אייפון 12.

עד כדי כך…

גם חלקים מהפרופיל כבר לא רלוונטים…

ואני כבר כמה זמן, חושבת מידי פעם, אם למחוק את הסטוריית הבלוג, אם לעדכן את הפרופיל או בכלל לפתוח אחד חדש ונקי, אבל זה מרגיש לי כרגע קיצוני ולא נכון.

אני לא מתכחשת למי שהייתי 

אין לי סיבה להסתיר אותה או להתבייש בה

להפך

אני בהכלה וחמלה כלפיה על הקשיים והתמודדויות שעברה. 

על כך שלא היו לה את הכלים ואת ראיית העולם שיש לי היום.

ממנה צמחתי.

בהשוואה אליה יש לי היום פרספקטיבה על מה וכמה השתנה ועל כך שדברים יכולים בכלל להשתנות ועוד בצורה כלכך מהותית.

אז לא רלוונטי אבל בכל זאת נשאר. בינתיים.