חדר המראות שלי

לפני עשר דקות עוד הרגשתי מזיעה ומסריחה.
עכשיו טוב לי.
אני אחרי מקלחת קרירה. מתייבשת עם המגבת לגופי בחדר ממוזג כשמעלי המאוורר תקרה מסתובב ומערבל את האויר הקר מהמזגן.
עכשיו אני בן אדם חדש.
עכשיו אפשר לדבר איתי.
עכשיו אני יכולה לכתוב.

אתמול כשנסעתי להרצאה על בדס"מ ופמניזם בת"א(שהייתה מעניינת ומעוררת מחשבה, תודה שושו)
גם הרגשתי חום וזיעה ואיכסה.
התברברתי לי עם הGPS ברחובות ת"א (בחיי שאני סתם משלמת על השירות הזה לפלאפון כל חודש, בסופו של דבר waze עושה את העבודה הרבה יותר טוב ובחינם) ובדרך נתקלתי ברחוב מלצ'ט....
היה מוכר לי השם הזה ואחרי שכבר חלפתי על פניו והמשכתי להתברבר, עוד המשכתי להרהר למה הוא מצלצל לי מוכר.
אני לא בטוחה אבל נראה לי שפעם מישהו אמר לי שהוא גר שם והזמין אותי לבוא מתישהו אם יוצא לי...
ולא יצא.
אני לא אחת כזו שסתם יוצא לה.
"הייתי במקרה בסביבה אז קפצתי" ... לא. זו לא אני.
לא קורה לי.
וגם אם אתמול כשמלצ'ט גרם לי להרהר, היו לי מחשבות בנושא, אז מיד אחריהן הגיעו מחשבות כמו:
אני בכלל לא במצב עכשיו.
חם לי.
אני מזיעה.
אני בטח מסריחה.
אני בכלל לא מגולחצת.
ומשם המחשבות המשיכו ל: מעניין איך זה אצל נשים אחרות....
האם יש כאלה שבאמת תמיד מוכנות לזיון?
תמיד מגולחות, מצוחצחות, מריחות טוב, עם חוטיני וחזיה תואמים ולא עם איזה תחתון פשוט עם איזה חור או חוט פרום?

כשהכרתי את בן זוגי אז כמובן שלכל הפגישות הייתי מגיעה טיפטופ, בלי אף שיערה מיותרת, מאופרת ומגונדרת.
כשעברנו לגור ביחד, הוא התחיל להביע את מורת רוחו על כך שהכוס שלי לא מגולח על בסיס קבוע.
ואני ניסיתי להסביר שכשנפגשים אחת לכמה ימים אז יותר מתארגנים לקראת אבל שזה גדול עליי להתגלח על בסיס יומי כמו שהוא מגלח את פניו בבוקר.
מדובר על איזור יותר קשה לגילוח ועל איזורים (רגליים) נרחבים יותר.
וחוץ מזה שזה חלק מהיתרון והחסרון של להיות בן זוג שלי.... בשלב מסויים אתה כבר חבר מספיק טוב שלי כך שאני מרגישה מספיק בנוח איתך כדי לא להיות מושלמת בכל רגע.

עם כל המחשבות המתרוצצות, בכל זאת הצלחתי לבסוף למצוא את דרכי ואפילו חניה ולהגיע בזמן להרצאה.
הרצאה על פמניזם ובדס"מ. שאלות האם אנחנו הסאביות באמת אוהבות, נהנות וצריכות בדס"מ כמו שאנחנו חושבות או שזו תודעה כוזבת וזה מה שלימדו אותנו לחשוב בחברה הגברית והפטריאכלית?
על גילוח לא דיברו אבל זה איכשהו מתחבר לי.

אח"כ ישבנו באיזה בית קפה קטן.
הפעם הגעתי בלי בן זוגי (מישהו צריך להשאר לשמור על הילדים) והוא חסר לי שם.
ישבתי שם עם עוד שני זוגות וכשהדומים הריצו בדיחות שובניסטיות והסאביות שלהן חייכו בביישנות, היה חסר לי הגבר הגדול והדומיננטי שלי, להרגיש קטנה ושייכת ושהזדיינו ויקנאו כל הפמניסטיות.


שבת שלום
מיו
*שחוסכת ללייזר