כן, זה בסדר.
אז למה הפנים שלך נראות כאילו זה לא בסדר?
איך אפשר לדעת מה נכון? מה שאת אומרת או איך שאת מתנהגת?
לא יודעת מה לענות.
אני בעצמי לא יודעת להסביר את עצמי.
לא אמרתי סתם.
זה באמת בסדר.
באמת שעקרונית אין לי בעיה.
להפך.
באמת שאני לא כועסת.
אז למה בכל זאת קשה לי לחייך חיוך אמיתי?
למה אני מרוחקת ולא בא לי שתיגע בי אח"כ?
גם אני מנסה להבין.
אולי כי למרות שזה באמת בסדר מצידי, זה עדיין מוזר לי לחכות, מחוץ לחדר, שתסיימו את עניינכם.
ואם אני רוצה או לא רוצה זה עושה לי משהו.
לא קנאה.
לא כעס על אף אחד מכם.
לא כאב.
אבל משהו זה עושה.
אולי גם כי למרות שזה לא היה יותר מידי זמן לחכות, זה עדיין היה מספיק זמן כדי לחשוב.
לחשוב שוואלה, באמת זה בסדר מצידי.
באמת שאני מפרגנת.
ואני לא מפרגנת רק כדי שגם לי יהיה מותר. אני חושבת שדיי הוכחתי את זה בשנה האחרונה.
אבל אני לא חושבת שאתה באמת יכול לפרגן לי דבר דומה בחזרה.
גם אם אתה אומר שעקרונית כן, אתה משדר משהו אחר.
דומה לדיסונאנס בין מה שאני אומרת למה שהפנים שלי מראות אבל יותר.
ואולי אני מתבאסת מעצמי שאין לי מספיק אומץ, תעוזה ופירגון עצמי כדי לנסות ולתת לך להתמודד.
כמו שאני מתמודדת.
עד עכשיו נתתי לך מעט מאוד פעמים להתמודד וגם זה היה רק עם הידיעה שאני משוחחת עם מישהו או נפגשת איתו לקפה.
שמתי מלא מסננים ואמרתי לעצמי שלא שווה לי לנסות אותך בשביל מישהו שאולי הוא לא מתאים ולא שווה את הכאב שאני אגרום לך.
אז אני במלכוד.
ובהמשך לפוסט הקודם, אני חושבת שלך וגם לי, נוח עם המלכוד הזה שיצרתי לעצמי.
עשיתי חצי מרד בכך שדרשתי את שחרורי ועכשיו אני לא ממשת את המרד.
אתה יצאת מתקדם ומפרגן בזה שנתת לי אישור עקרוני.
כבר הרבה זמן זה בידיים שלי ואני זו שלא עושה עם זה שום דבר.
זו כבר הבעיה שלי ולא שלך.
אנחנו מסתובבים באותם חוגים של אנשים.
יש פה עניין של שם ותדמית.
עניין של אגו.
אגו של דום יותר מורכב מאגו של סתם גבר.
אם נגיע לאיזשהו מפגש, זה יהיה נורמלי אם תיגע במישהי מולי או תפרוש איתה לאיזה חדר.
ואם יש מישהו שמעניין אותי?
אם אני רוצה ללכת עם מישהו הצידה?
לא רוצה את הגינונים האלה שהוא יבוא לקבל ממך רשות.
אני את האישור שלי ממך כבר קיבלתי מזמן ומעכשיו זו צריכה להיות הבחירה שלי.
ולא רוצה להתמודד עם המחשבות של מה אתה מרגיש עכשיו.
רוצה להרגיש נקייה ממחשבות, מרגשות אשמה, מדאגה ובאמת לזרום.
לא יודעת אם זה אי פעם יקרה....
לפני 12 שנים. 4 באוגוסט 2012 בשעה 10:30