לפני 10 שנים. 8 בדצמבר 2013 בשעה 22:46
לו רק הייתי זונת כאב...
הכל היה הרבה יותר פשוט.
הסיפוק היה יותר פשוט.
להשיג אותו היה יותר פשוט.
להרגע, היה יכול להיות, יותר פשוט.
חדר המראות שלי
אני.הכי שקופה והכי אמיתית שאני יודעת.
לטוב ולרע.
איך שאני רואה את עצמי במראה.
יהלום נא
-
לא ממש נכון...
יש מחיר לכל דבר.
את מי ומה שאת.
והן, מי ומה שהן.
גם להן התיסכולים שלהן.
לכל אחת מנת התיסכול שלה.
אלה החיים.
שום דבר לא ב א מ ת פשוט
יש מחיר לכל דבר.
את מי ומה שאת.
והן, מי ומה שהן.
גם להן התיסכולים שלהן.
לכל אחת מנת התיסכול שלה.
אלה החיים.
שום דבר לא ב א מ ת פשוט
לפני 10 שנים
Dan87(שולט)
-
תמיד ההתערטלות הפיזית קלה ופשוטה יותר
מהתערטלות נפשית.
יחד עם זאת אני לא חושב שהיית רוצה להיות במקום
הזה שהצבעת עליו בפוסט.
מהתערטלות נפשית.
יחד עם זאת אני לא חושב שהיית רוצה להיות במקום
הזה שהצבעת עליו בפוסט.
לפני 10 שנים
Whip(שולט)
-
זונת כאב גם זקוקה לאדון -
למגע שלו הכואב, לזמן שלו לנחם.
ואם אין לו זמן לתשומת לב, כנראה שגם לא יהיה לו זמן להכאיב...
למגע שלו הכואב, לזמן שלו לנחם.
ואם אין לו זמן לתשומת לב, כנראה שגם לא יהיה לו זמן להכאיב...
לפני 10 שנים
מיו(לא בעסק)
-
יש כאלה שצריכות את מנת הכאב שלהן וכשהן מקבלות אותו הן נרגעות
לא תמיד חשוב להן הקשר שמסביב
כאב
זה מה שהן צריכות
ולפעמים אפילו לא חשוב מי מעניק אותו (ובלית ברירה יכולות להעניק אותו גם לעצמן) אלא רק שעושה את זה בעוצמה שהן צריכות.
לזה התכוונתי.
לא תמיד חשוב להן הקשר שמסביב
כאב
זה מה שהן צריכות
ולפעמים אפילו לא חשוב מי מעניק אותו (ובלית ברירה יכולות להעניק אותו גם לעצמן) אלא רק שעושה את זה בעוצמה שהן צריכות.
לזה התכוונתי.
לפני 10 שנים