אני כבר לא בטוחה מה עדיף...
תקופות ארוכות שבהן אני מרגישה ממש א-מינית, חסרת עניין וחשק - לא נשמע להיט ובד"כ מחכה שתחלוף לה התקופה
אבל תקופות כאלה הן בטוח עדיפות על מה שאני עוברת בימים אלה.
מרגישה בגיהנום ומתגעגעת ומתפללת לחזור לשם... למקום הזה שזה בכלל לא מעניין אותי.
זה עדיף.
עדיף מאשר להרגיש שהגוף שלי הוא כלוב ובתוכו יש חיה שמחפשת מאיפה לצאת
ושורטת אותי ומכאיבה לי מבפנים. לא נותנת לי מנוחה. לא מניחה לי לחשוב על שום דבר אחר.
לאט לאט מזדחלת אליי ההשלמה, שזה המצב והוא לא ישתנה.
החיה תשאר בתוכי ועדיף שאהרוג אותה. או שאמשיך לכאוב ממנה לתקופות...
עצוב לי
היא מכאיבה לי אבל היא חלק ממני וממה שאני.
עצוב להרוג אותה כמו שעצוב להתנתק ממישהו גם אם הוא לא טוב לי.
אני חושבת שעדיף שאני אהרוג אותה מאשר מישהו שלא אכפת לו ממנה ויעשה את זה רק בשביל השעשוע הרגעי שלו.
רק שאני לא יודעת איך לעשות את זה בצורה הכי הומניטרית והכי פחות מלכלכת ומשאירת סימנים.
ואיך לוודא את הריגתה?
ומה לעשות אח"כ עם הגופה?
שלא תתחיל להרקיב ולהסריח בתוכי....
צריך לעשות גרידה כמו אחרי הפלה?
לא יודעת...
