"האם את מוכנה ויכולה לספוג ולהכיל את השנאה שלו (השולט) כלפי נשים בכלל וכלפייך בפרט?"
זהו, לצערי, ציטוט אמיתי של שאלה שנשאלה בשיחת הכרות/בדיקת אפשרויות, ע"י שולט ותיק ומוכר.
השאלה הזו שברה אותי.
היא בבת אחת שפכה אור והסבירה לי מה עומד מאחורי התנהגות שחוויתי מ"שולט" אחר.
זה ששאל את השאלה, לפחות היה כנה ואמר את הדברים בקול רם...
הבעיה עם מיזוגיניסטים, היא שהם ציידים ערמומיים... ומה יכול להיות להם שדה ציד טוב יותר מאשר מקום כמו הכלוב, עם המון נשים שכ"כ רוצות להתמסר?
מיזוגיניה היא (מ: מיסוס = שנאה; גינֶה = אישה). מונח זה שהוטמע ב מתאר שילוב ותכונות של המתעללים בנשים. השנאה כלפי האישה יכולה להיות מוסווית או גלויה ומתבטאת בנפשית, פיזית או משולבת. ההתנהגות המאפיינת מיזוגיניסטים מתחלקת לשני שלבים שאינם מוגדרים בזמן. בשלב ראשון, שלב ה, מתבצעת בחירת האישה (הקורבן) ופיתויה להיכנס למערכת עם המיזוגיניסט. בשלב השני מתבצעת ההתעללות בה.
בשלב הראשון של הפיתוי לרוב אין ההתעללות קיימת, או שהיא מוסוות ובלתי ישירה. מטרת שלב זה ליצור קשר רגשי חזק אצל האישה כהכנה לשלב השני, שבו ההתעללות היא בוטה וישירה, כדי שלא תוכל להתנתק מהמיזוגיניסט. התנהגות זו מתאפיינת בקוטביות חזקה של רגשות: תלות ושנאה.
ההסברים השונים להתפתחות המיזוגיניה חוזרים פעמים רבות ל הראשונית, לקשר בין הילד ל ובמיוחד לקשר עם האם. בגיל צעיר ביותר, שנתיים לערך, כאשר שלב ה והניתוק של הילד אינו מתבצע באופן אופטימלי, יוצר הילד תלות עצומה באם, ובמקביל מפתח רגשות של שנאה ו כלפיה. השילוב של דמות כל יכולה שהוא תלוי בה למילוי צרכיו, מחד, ודמות היוצרת כעס כה רב, מאידך, הוא דפוס שהמיזוגיניסט חוזר עליו עם נשים בבגרותו. פעמים רבות יתבטאו יחסי המיזוגיניסט עם נשים בצורת יחסי "-שנאה".
אין צורך לצעוק פה שזו הכללה ושלא כל הגברים פה הם כאלה.
אבל יש פה לא מעט כאלה...
ואחרי שנכווים, קשה להתאושש ולתת אמון בכל אחד.
ועוד יותר קשה לראות את ההמיזוגיניסטים האלה ממשיכים לצוד, באותן שיטות, שבעינייך הן כבר כ"כ שקופות ופאטתיות
ולעמוד מנגד ולראות עוד קורבן ועוד אחת נמשכות ונופלות למלכודת שהם טוו עבורה ולדעת שאין לך מה לעשות...