כבר למדתי, בחיים, שיש אנשים שנראים בעלי בטחון עצמי מטורף אבל בעצם זו מגננה וכיסוי לחוסר בטחון גדול.
פה בוירטואליה/בבלוגים, ניתן לזהות גם כתיבה כזו. שבאה לכסות ולמכור משהו.
איזו פנטזיה ואידיליה גדולה מהמציאות.
אני לא כזו.
ולא מתוך התנשאות או טענה שאני טובה מזה.
אלא פשוט כי אני לא כזו, גם אם הייתי רוצה להיות.
אני כן מאמינה במשפט fake it till you make it
רק לא מסוגלת ליישם אותו...
אז אני, אני.
גם בכתיבה שלי.
לטוב ולרע ( לצערי יותר לרע )
אם אני מוכרת משהו, זה את הכנות שלי.
ככה לפחות, אני חושבת...
אבל מידי פעם, אני מופתעת.
כשאני נוכחת שאני כנראה משדרת משהו אחר
ממה שאני מרגישה
ממה שמתרחש בי בפנים
ממה שאני.
כשאני אומרת שאני חסרת בטחון, אני מקבלת גיחוך...
״את חסרת בטחון?! פחחח :)״
(חוסר בטחון לא מתבטא רק במבט מושפל וביישני. אצלי זה ברמות מאוד עמוקות, שמשתוללות מבפנים כמעט בכל סיטואציה בחיים ולא רק בענייני בינו לבינה. למדתי להתמודד עם זה כשאין ברירה. אבל זה עדיין שם. מאוד שם ובועט)
מישהו פעם אמר לי שאני כותבת ומתנסחת בשפה גבוהה אז אני נשמעת סנובית...
ומישהו אחר, אמר לי בכנות, שאני מפחידה אותו...
אני?!
מפחידה ?!
טוב, נו...
אז סה״כ זה לא כל כך נורא שחושבים שיש לי בטחון עצמי, לא?
אנשים מאוד מתאמצים להסתיר את החולשות שלהם ולמכור חוסן ובטחון עצמי ולך זה בא בקלות ועוד בלי שהתכוונת... מה אכפת לך? למה את מתבאסת מזה?
כי אני מרגישה שטועים בי ומייחסים לי חוזקות שלא באמת קיימות בי
עלולים לחשוב בטעות שבגלל שאני נראית חזקה, אוכל לעמוד בכל מיני דברים שלמעשה יכולים לרסק אותי מבפנים.
פחות מכילים את כל מה שמשתולל לי בפנים.
והכי גרוע...
נרתעים ממני :(
