אני מאוד פעילה בפייסבוק.
הרבה יותר מאשר כאן.
אני חושבת שהפייס הוא עולם ומלואו.
אין ספק שיש לו חסרונות, כמו לכל דבר, אבל לדעתי היתרונות עולים עליהם בגדול וצריך פשוט לדעת איך להשתמש בכלי הזה.
מעבר לזה, שהוא מאפשר לשמור על סוג של קשר (גם אם מינימלי) עם אנשים שבעולם בלי הפייסבוק, עם כל הרצון הטוב, הקשר איתם היה מתנתק כליל, כי מה לעשות? זמננו ויכולתנו/תי מוגבלים.
מעבר לזה, רוב האנשים/חברים/עסקים/גופים כבר הבינו שמי שלא שם לא קיים או לכל הפחות, פחות מחובר למה שקיים.
דרך הפייסבוק אני מתעדכנת על אירועי תרבות, הנעשה בשכונה שלי/בבית הספר של בנותי, מתייעצת, מבקשת המלצות או דיס המלצות, ממליצה בעצמי,
(אלה שלא שם או ששם אבל לא ממש מתפעלים את הכלי הזה כמו שצריך, כל הזמן שואלים אותי: "איך את יודעת על כל ההצגות/פעילויות/התרחשויות תמיד?")
שומרת על קשר עם משפחה וחברים, מרגישה "שותפה" לאיך שהילדים של חברים/משפחה גדלים ולחוויות שלהם והם לשלי (מה שאני בוחרת לשתף) גם אם יש מרחק גיאוגרפי של ערים ולעיתים אף של ארצות
ועוד.
מכיוון שאני פעילה ומשתפת בפייסבוק ולא שם רק כדי לצפות, אפשר להגיד שחיי פרושים שם.
משפחתי הרחבה והמצומצמת, חברי, שכניי, קולגות.
תמונות שלי ושל בנותיי. חוויות שלנו. דעות שלי.
מי שחבר שלי בפייסבוק, מקבל כרטיס גישה/צפייה בכל אלה.
ולכן, למרות שאני דיי פעילה שם כבר כמה שנים טובות, נכון לכתיבת שורות אלו, יש לי בפייס 372 חברים בלבד! (ולא אלפים כמו לאחרים)
אני לא אגיד שכולם ממש חברים טובים וקרובים, אבל את כולם אני מכירה והרגשתי בטוחה לתת להם את כרטיס הכניסה הזה.
לפני כשלוש שנים, כשסייעתי בכל האדמיניסטרציה של הרצאות "חדר חושך", פתחתי פרופיל פייסבוק של "מיו" וגיליתי שיש עולם מקביל לכלוב בפייסבוק וישנם הרבה פרופילים של כינויים/דמויות כלוביסטיות וקבוצות בדס"מיות.
אבל "חדר חושך" דעך (או נקווה/נהיה אופטימים יותר ונגיד שהוא בתרדמת ואולי מתישהו נחייה אותו) וכך גם הפרופיל של מיו. אין לי זמן ועניין לתחזק אותו ואני אפילו לא זוכרת את הססמא כדי לעשות את זה.
בפרופיל הפרטי/אמיתי שלי, אין לי חברים שהם דמויות/כינויים מהכלוב.
אני מאשרת רק אנשים שאני מכירה ומוכנה לחשוף את חיי בפניהם ורק פרופילים אמיתיים.
ומתוך ה372 יש קצת פחות מ50 שהם בדס"מים (אמרתי שאני מעורבבת היטב? אבל רק עם הטובים)
עד כאן - ההקדמה :)
אני חזקה בהקדמות רקע.
ועכשיו: מה מסתבר? איך זה קשור לפוסט הקודם? מה אני חושבת על זה?
אז היה הייתה אחת.
שקיבלה כרטיס כניסה פתוח, לא רק לפייסבוק.
גם לחיי, לביתי , למשפחתי ואפילו למיטתו של בן זוגי.
לא אתחיל להתרברב כאן בכל מה שנתתי ועשיתי בשבילה ולא אציג את עצמי כ"טובה" ואותה כ"רעה"
ואפילו אנסה להיות הכי כנה ואובייקטיבית שאני יכולה ואספר שקשריי איתה התרופפו על רקע אי האמון שלה בי.
אני אומנם לא חושבת שעשיתי משהו לא תקין/מוסרי/חברי כמו שהיא ראתה את זה. אבל כאמור : זה שלה. ככה היא ראתה את הדברים דרך המשקפיים שלה והחבילה שהיא נושאת על גבה.
אך מכיוון שזו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה דברים במשקפיים שונים משלי
ומכיוון שזה לא היה נעים לי ועירער אותי בכל פעם שהפנתה אליי אצבע כועסת ומאשימה והביעה בי אי אמון.
החלטתי שוואלה... עם כל החיבה כלפיה וההבנה לחבילה שלה, לא מתאים לי ולא נעים לי ועל החברות הזו אני מוותרת ולא נלחמת.
אממה?
היא לתומה חשבה שזה בסדר ואפשרי להיות ביצ' כלפיי (סליחה, זה האדום עם הזנב...) ולהמשיך לפלרטט עם בעלי.
אז זהו שלא...
מה הקשר לפייסבוק?
לקח לי כמה חודשים.
לא שמתי לב לזה מיד, כי לא מדובר בחבריי הקרובים, אלא במכרים שהיו חברים בפייס שלי.
אבל מסתבר שכמה כאלה, לבקשתה/דרישתה ביטלו את החברות איתי בפייס (כלובי, איפה הסמיילי ההמום/משתאה?!)
כנראה שהיא חושבת שזה שווה ערך לזה שהיא איבדה את ה"חברות" (האמיתית. בפייס הם עדיין חברים) עם בעלי.
עליהם, אני לא חושבת שום דבר...כאמור, לא היינו חברים קרובים, אפילו לקח לי זמן לשים לב שהם כבר לא שם וזה לא הפסד מבחינתי.
גם אם אתקל בהם באיזשהו מפגש/מסיבה - אין לי שום כעס כלפיהם.
זה שהם בוחרים להיות חברים של בחורה ילדותית שבכלל לדרוש דרישה כזו זה לגיטמי בעיניה וזה שהם בוחרים גם להיענות לדרישה כזו- זה עניין שלהם.
הראה לי את חבריך ואדע מי אתה.
זה הכל.
ובאמת בלי שום רגשות כעס וטינה.
מה אני חושבת עליה?
בובה, יש לך חתיכת חבילה.
אשרייך שיש לך חברים שמצליחים לסבול ולהכיל אותה.
שתהיה לך שנה טובה.
שתגדלי ותצמחי ותתבגרי.
וברוח הפייסבוק ויום כיפור המתקרב אלינו:
סליחה?! אם פגעתי בך, תחשבי טוב למה זה הגיע לך.
