לא.
אני לא באמת חושבת שאני רוצה לחזור לשם.
למרות, שיש משהו הרבה יותר מרגש בלהיות תמימה.
כשהכל חדש ומפתיע ולא צפוי.
הבטן מתהפכת יותר בקלות ומי לא אוהב וכמהה לתחושת הפרפרים שהיא כל כך נדירה וקצרת מועד?
להתרגש ולהתמלא תקווה, מאיזה משפט שמתאר את מה שעתיד לקרות.
זו אכן הרגשה קסומה.
אבל אפילו קוסמים אומרים שאין דבר כזה ״קסם״
יש טריק
יש שיטה
יש אחיזת עיניים
וברגע שנדע מה עומד מאחורי ה״קסם״ ואיך הוא מתרחש, כבר לא נתרגש ממנו.
גם אם נראה אותו במופע של קוסם אחר.
לפעמים,
קצת מבאס אותי, שאני כבר לא תמימה.
שהעולם הזה (כולו. לא רק הבדסמי) כבר כל כך, צפוי לי מראש.
האנשים, הפעולות שלהם, התגובות שלהם- הכל צפוי לי מראש ולא מפתיע.
אם כבר מפתיעים, זה לרעה.
אבל, זה גם בקטנה.
אני כבר לא נרעשת, כמו פעם.
מופתעת בקטנה ושניה אחרי זה, מתעשתת ואומרת לעצמי שזה דווקא לא כזה מפתיע ודיי צפוי.
אני נשמעת אולי פאסימית,
או אולי מתנשאת.
אבל האמת היא שאני סתם משועממת.
משעמם בפייסבוק.
משעמם בחדשות.
משעמם בטלויזיה.
משעמם כאן.
וכל זה קרה לי, מהר מידי ומוקדם מידי.
