לפני 9 שנים. 14 בפברואר 2015 בשעה 23:58
לילה.
הבית שקט.
הוא כבר ישן לידי.
אני עם דמעות בעיניים, חונקת את הבכי, למרות שאין סיכוי שיתעורר.
כזאת מפגרת.
עוד לפני שהתחלתי לקרוא את הכתבה הזאת, ידעתי שזה מיותר ושטוב לא ייצא מזה.
אבל כמה שאני לא אוהבת כאב פיזי, לכאב מנטלי אני כנראה נמשכת כמו פרפר לאש וזה חזק ממני.
מפגרת.
