בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חדר המראות שלי

אני.
הכי שקופה והכי אמיתית שאני יודעת.
לטוב ולרע.
איך שאני רואה את עצמי במראה.
לפני 8 שנים. 19 ביוני 2016 בשעה 23:05

אני זוכרת את שיחות הצ׳אט הראשונות שהיו לי פעם עם שולטים... כשרק נכנסתי לעולם הזה לפני איי אלו שנים.

הייתה שאלה/חקירה שחזרה על עצמה, ב״ראיון״ הזה שהם עשו לי, כשניסו להבין מאיפה ולמה אני מגיעה לבדס״מ;

-האם נאנסת פעם?

 

לא... לא נאנסתי. 

חוויתי הטרדות מיניות מזרים, כמו כל אישה בערך. לא נעים אבל גם לא עד כדי כך טראומתי שאני יכולה לתלות בזה את עובדת היותי נשלטת.

(בשלב הזה, היו כאלה שלא ויתרו, וניסו להמשיך ללחוץ... אולי לא נעים לי לספר או שבכלל הדחקתי בתת מודע וצריך לעזור לי לשחרר את הזכרון הזה)

 

-האם בחיים האמיתיים שלך ובקריירה, את בעמדת מפתח חזקה ודומיננטית?

 

איזה עמדת מפתח ואיזה נעליים?

הייתי בת 21 וחזרתי מטיול במזרח וחיפשתי את עצמי... 

 

אז בזמנו, לא היה לי הסבר מגובש חוץ מזה שסוג הגברים, שאני נמשכת אליהם הוא, דומיננטים. ומבוגרים ממני. סמכותיים.  וגם לא נעים להודות... מניאקים.

אה וגם הייתה תקופה קצרה שהתביישתי בגילוי המרעיש...

בזה שאני נרטבת מהשפלה.

שאפשר לשחק בי ולעשות איתי מה שרוצים, לנצל ולהוריד נמוך, עם המילים הנכונות והפעלת כוח פיזי מתון.

היום זה אולי נחשב קיק מגניב ופופולארי

אז, פחות....

בסופו של דבר, בגרתי והשלמתי עם זה שזו אני, ככה אני. ככה נולדתי. עם הנטיה הזו.

 

לאחרונה

אני חשה שוב את הבושה (מעצמי ובעצמי, בשלב זה) מסטיה חדשה שהתחילה לקנן בראשי.

אני עדיין לא מרגישה  בשלה לחשוף פה את סוג הסטיה (אולי יום אחד זה יבשיל אצלי כמו אז ואולי זה גם יהפוך להיות קצץ פופולארי כמו בדסמ ואנאלי שפעם היו יותר טאבו...למרות שאני קצת מתקשה להאמין) 

אבל

את הפסיכואנליזה אני כבר עושה לעצמי.

והפעם, נראה לי שאני יודעת בדיוק מאיפה זה מגיע ועל מה זה יושב וזו לא הסיבה המתבקשת שבטח היו שואלים אותי לגביה וחופרים לי עליה, אם הייתי אומרת במה מדובר.

 

מה שמוזר זה שזו סטיה שעד לפני מספר שבועות, דיי סלדתי ממנה, כשראיתי כינויים שמתארים או שמוזכרת בהם הסטיה.

מפתיע אותי המעבר החד הזה בין סלידה למשיכה.

כשזה קרה, נזכרתי בפוסט של שולץ על שיפוטיות וניסיתי להרגיע את עצמי עם זה... לא להיות שיפוטית, לא לגבי הסטיה ולא לגבי עצמי. 

או שזה עזר חלקית או שזה דירדר אותי במחשבות יותר. נתן לגיטימציה.

 

אבל כשאני חושבת על זה בהיגיון ועושה 1+1 אני מבינה למה דווקא עכשיו נהיה לי מן סוויץ.

מבינה איך התקופה הזו משפיעה עליי ומה היא עושה לי.

מודעת לחוסרים שיש לי.

יותר מידי מודעת לעצמי 

הייתי צריכה/יכולה להיות פסיכולוגית.

roccosiffredi​(שולט) - כל החיים זה עניין של פרספקטיבה טוב לאחד זה רע לאחר בקיצור להמשיך עם "השגעונות" ולא להתייחס יותר מדי למה הסביבה אומרת
לפני 8 שנים
יהלום נא - מתה מסקרנות
לפני 8 שנים
מיו​(לא בעסק) - בקושי לעצמי אני מספרת ;)
לפני 8 שנים
שרה בשבילך​(נשלטת){Masterblas} - בתחילת דרכי בעולם הסוטים היו שגם אותי שאלו למה אני אוהבת כאב וניסו להיות הפסיכולוגים שלי. שאלות אלו גרמו לי לבדוק עם עצמי ולחפור בעניין עד שיום בהיר אחד הפסקתי לחפור והבנתי שכמו שמישהי מאד אוהבת שמעבירים על גופה נוצה, כך אני אוהבת שמצליפים על גופי בשוט. ככה אני. בלי שאלות. למדתי לאהוב מאד את הסטיות שלי ולהבין שהן מייחדות אותי. אגב, חלק מהסטיות שלי נקראת בלשון העם "שריטות" וכאנשים שומעים עליהן הם מרימים גבה ואני רק מחייכת: זה הייחוד שלי.
אז, אהבה עצמית זה סוד האושר ובכלל, מה כ'פת מה אנשים אומרים או חושבים? תהני מהסטיות שלך וקבלי אותך באהבה בהשלמה ובהכנעה כי הן מקנות לך את הייחודיות שלך :)
לפני 8 שנים
lori{ע_מ} - גם אני מתה מסקרנות :)
לפני 8 שנים
מישלי - גמני (סקרנית ביותר...)

}{
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י